על שכרה של אהבה "בכל מאדך"
פעם הבחין הרבי המהר"ש, שאביו, הרבי ה"צמח צדק", מקרב מאד את אחד החסידים. הסתקרן המהר"ש, והחליט לחקור מדוע זוכה החסיד לקירובים המיוחדים.
"מה ידוע לך על חסיד זה?" ניסה לברר אצל הגבאי. "אין לי מושג", פרש הגבאי ידיו לצדדים.
הרבי המהר"ש לא אמר נואש והתחיל לחקור את החסידים.
"אתה מתכוון לחסיד פלוני?" תמהו החסידים, "אין בו שום דבר מיוחד", הניפו יד בביטול, "סתם חסיד פשוט..."
החליט הרבי המהר"ש לשוחח עם החסיד עצמו, ולתהות על קנקנו.
"מניין מגיע כבודו?". "מפאריטש", השיב החסיד ולא יסף.
הרבי המהר"ש היה מאוכזב. למרות כל מאמציו, לא הצליח לגלות שום דבר מיוחד. החסיד נראה כאדם פשוט ובעל כישרונות בינוניים. לא היה בו שום דבר יוצא דופן.
הרבי המהר"ש אזר עוז ופנה אל אביו: "אבא, מה מצאת בחסיד זה, שהנך מקרב אותו כל כך?"
השיב ה"צמח צדק": "בעל ייסורים רבים וקשים שכמותו קשה למצוא, והוא מקבל את הצרות הנוחתות עליו באהבה ובאמונה איתנה. כמו כן, חסיד זה הינו תלמיד חכם ובקי בתורת החסידות, אך איננו מתגאה בכך ולא אכפת לו שכולם מבטלים אותו ומזלזלים בו".
וסיים הרבי: "יהודי כזה ראוי שיבוא אליו הטוב הנראה והנגלה".
חלפו שלוש שנים תמימות, במהלכן לא הופיע החסיד בחצר רבו. והנה, באחד הימים, הגיעה קבוצת חסידים לליובאוויטש וסיפרה כי הנסיעה אורגנה במימונו של חסיד עשיר.
כאשר נכנס העשיר לבית המדרש, זיהה בו הרבי המהר"ש את בעל הייסורים לשעבר, והבין כי ברכת אביו התקיימה.
סיפורי חסידים, עמ' 420