חינוך אמיתי - חלוקת אבטיח והחליפה חדשה לפסח אצל הרבי הריי"צ

יוסף יצחק בן השבע יצא לחצר, אוחז בידיו קערה עם פרוסות אבטיח. חברו כבר המתין לו על הספסל, מביט בשקיקה בפרי האדום והעסיסי.

"קח, התכבד", הושיט הילד פרוסת אבטיח לחברו. החבר בירך ואכל.

"יוסף יצחק, גש אליי בבקשה!" נשמע לפתע קול מוכר. יוסף יצחק הרים את ראשו, והבחין באביו, הרבי הרש"ב, המביט בו מבעד לחלון.

הילד עזב את הקערה על הספסל ומיהר הביתה.

"אמנם נתת פרוסת אבטיח לחברך, אך לא עשית זאת בלב שלם", הוכיח הרבי את בנו, והסביר לו שעה ארוכה מהי טובת עין אמיתית. הילד הקשיב להסבר בכובד ראש, ולפתע פרץ בבכי. הוא התייפח דקות ארוכות, ולבסוף הקיא את כל מה שאכל.

האם, הרבנית שטערנא שרה, הביטה בחמלה בבנה יחידה.

"מה אתה רוצה מהילד?" גערה בבעלה.

השיב הרבי: "טוב שלקח את דבריי לליבו. כך נקנית מידה טובה."

•

הלהבות כילו את שאריות החמץ, והעשן התפוגג אט אט. החסידים מיהרו לטבול במקוה וללבוש בגדי חג.

התרגשות מילאה את ליבו של יוסף יצחק בן העשר. לכבוד החג קיבל מהוריו חליפה חדשה ונעליים חדשות ומבריקות.

בני הבית עסקו בהכנות אחרונות. גם על יוסף יצחק הוטלה משימה, להסיר את החותמות מבקבוקי היין, ולחלץ קמעה את הפקקים. יוסף יצחק נזהר, אמנם, שמחלץ הפקקים המתכתי לא ייגע ביין, אך עיקר דאגתו הייתה לבגדיו הנאים. כל הזמן בחן את חליפתו, לוודא שלא הוכתמה, ובדק שלא הועם הברק של הנעליים.

אביו, הרבי הרש"ב, הבחין בזהירותו המופרזת של בנו, ואמר: "'במאמר ד"ה עבדים היינו שבסידור, מופיע משל: שר מסב לשולחן ערוך במיני מעדנים, ומתחת לשולחן יושב כלב ומכרסם עצמות. היעלה על הדעת שהשר ירד מכיסאו ויתיישב מתחת לשולחן כדי לכרסם עצמות?!"

המשל הותיר רושם רב על הילד. בושה התעוררה בו, והוא לא הביט עוד בבגדיו החדשים.

•

לימים, כאשר גדל הילד ונהיה לרבי, סיפר לחסידיו את אשר אירע עימו בילדותו, וסיים: "זהו חינוך!".

לקוטי דיבורים, חלק ג, עמ' 846. ספר השיחות, תש"ה, עמ' 10. סיפורי חסידים, עמ' 421

המקור

לקוטי דיבורים שם (משיחת סדר השני של חה"פ תש"ג) בשנת תר"ן עשו לי לחג הפסח בגד וגם מנעלים (שטיוועלעך) חדשים. הסדר בליובאוויטש בערב פסח הי' - בבדיקת חמץ לבדוקת ולחפש בחצר בלול של תרנגולים ובאורוה של הסוסים, והמשרת ר' מענדל הי' עסוק בזה כמה שעות בלילה וחוזר ובודק ביום.

אחר שריפת החמץ היו הולכים לטבול במקוה, לובשים בגדי יו"ט ואופים מצת מצוה, ואח"כ עוסקים בשארי ההכנות ליו"ט. בין שאר ההכנות הי' ג"כ - להסיר החותמות מעל בקבוקי היין - ובפרט אותם שהיום בהם אותיות - ולהסיר המגופה במקצתה, והיו נזהרים שלא יגע ברזל הפראפענציהער ביין. הייתי עושה זה בחדר כ"ק אאמו"ר ונזהרתי שלא ללכלך את בגדי, והעיקר שלא לקלקל את ברק המנעלים החדשים.

הוד כ"ק אאמו"ר הכיר במהלך מחשבותי, ואמר לי: בד"ה עבדים היינו שבסידור מבאר משל משר הישוב על שלחנו הערוך בכל מיני מענדים ותחת השלחן עומד הכלב ומכרסם עצמות. היתכן שהשר ירד מכסאו ומשלחנו וילך תחת השלחן לכרסם העצמות?

דאס האט אויף מיר געפועלט, אז איך האב זיך געשעמט צו קוקען על בגדי החדשים. אט דאס איז חינוך.