מזוזות של ירח מלא

מזוזות של ירח מלא

"לך ליאנוביטש, אל ר' ראובן הסופר, והבא לי מזוזות", ביקש אדמו"ר הזקן מאחד מחסידיו. שמח החסיד על הזכות שנפלה בחלקו ללכת בשליחות הרבי, ומיהר לצאת לדרך.

'אולי אנצל את ההזדמנות, ואבקש מהסופר שיעניק גם לי את מזוזותיו המהודרות', הרהר החסיד תוך כדי הליכה. מזוזותיו של ר' ראובן, הסופר המפורסם, היו יקרות מאד, והחסיד העני לא יכול היה להרשות לעצמו לקנותן. הוא קיוה כי הסופר יואיל להעניקן לו במתנה, בהיותו שליח של הרבי.

כאשר הגיע אל בית הסופר, מסר לו את בקשת הצדיק.

"יהיה עליך להמתין מספר ימים, עד אשר המזוזות תהיינה מוכנות", התנצל הסופר.

החסיד חיכה בסבלנות, עד שר' ראובן בישר לו כי סיים את הכתיבה.

"הנה המזוזות של הרבי", אמר הסופר, מוסר לחסיד שקיק בד.

"רציתי... רציתי לבקש מזוזות גם עבורי... זה אפשרי?" גמגם החסיד.

"בוודאי!" השיב הסופר, והוציא מהמגירה מספר מזוזות. "קח, רק היזהר לא להחליף בין המזוזות שלך למזוזותיו של הרבי", הזהיר.

החסיד יצא בשמחה מביתו של הסופר. אולם, כאשר אזהרתו התמוהה של הסופר הדהדה בראשו שוב ושוב, התחיל לפקפק בהידורן של מזוזותיו. בראשו עלה רעיון נועז: 'אחליף את המזוזות, ואם הרבי ישים לב, אומר לו שטעיתי'.

כאשר הגיע החסיד אל אדמו"ר הזקן, מסר לו את החבילה הלא נכונה.

אדמו"ר הזקן הביט במזוזות בפליאה, ושאל: "האם אלו המזוזות ששלח לי הסופר ר' ראובן?"

"כנראה החלפתי את המזוזות של הרבי במזוזות שלי", התנצל החסיד, והוציא מתרמילו את המזוזות שיועדו לרבי.

הרבי התבונן במזוזות, והנהן בראשו בסיפוק: "כן, התכוונתי למזוזות אלו".

החסיד הפגוע שב ליאנוביטש, וקבל בפני הסופר: "מדוע נתת לי מזוזות פסולות?"

"מדוע אתה בא אליי בטענות? נתתי לך מזוזות מהודרות ביותר", נעלב הסופר.

"אז מדוע כאשר נתתי בטעות לרבי את המזוזות שנתת לי, הרבי לא רצה בהן?" טען החסיד.

חייך הסופר ואמר: "האמן לי כי מזוזותיך נכתבו בתכלית ההידור, בדיוק כמו מזוזותיו של הרבי. קיים רק הבדל אחד. הרבי ביקש ממני לכתוב את מזוזותיו רק כאשר הלבנה במילואה. זו הסיבה שביקשתי ממך לחכות מספר ימים, ולא נתתי לך מיד מזוזות מוכנות".

הבין החסיד שהרבי, ברוח קודשו, ראה שהמזוזות לא נכתבו עת האיר ירח מלא, ומסיבה זו לא רצה לקחתן.

שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 33. לקוטי סיפורים, עמ' נח