"עקב תשמעון"
זלמן לייב התייתם מאביו בעודו ילד רך. הוא גדל בלא הדרכה ולא זכה ללמוד ב"חיידר". למרות ידיעותיו המועטות, הצטיין ביראת שמים. הוא התחבר עם עדת החסידים בוילנה, עירו, והם העריכו מאד את תמימותו הטהורה ותפילותיו הנרגשות, הבוקעות מלב נשבר. המתנגדים, לעומת זאת, הרבו ללעוג ליהודי הפשוט והתמים, וכינו אותו: "זלמן לייב המצליף", מפני שהתפרנס ממלאכת העגלונות.
עם מינויו של רבי ברוך מרדכי, מנהיג עדת החסידים בוילנה, לרבה של העיר בברויסק, עברו עשרות משפחות חסידיות לעיר זו, ממאנות להיפרד מהרב הנערץ. בין המשפחות הללו היתה משפחתו של זלמן לייב העגלון.
משנה מקום משנה מזל. על פי עצתו של הרב ברוך מרדכי, עזב זלמן לייב את מלאכת העגלונות, והתחיל לעבד חלקת אדמה. הוא מכר בשוק את הירקות שצמחו בגינתו הגדולה, והתפרנס בכבוד. זלמן לייב היה מאושר. פרנסתו לא גזלה זמן רב, הרווחים היו נאים, ועוד נותר לו פנאי וגם תקציב לשכירת מלמד שיעזור לו למלא את הפער שנוצר בימי ילדותו. כל יום למד שיעור תורה, וחש סיפוק עצום.
באחד הימים הגיע לבברויסק אורח נכבד, ר' אביגדור, ראש הישיבה הגדולה בוילנה.
כבר תקופה ארוכה לא התראה עם גיסו, רבי ברוך מרדכי. דבקותו של רבי ברוך מרדכי בשיטת החסידות הכעיסה את הגאון הוילנאי, והוא ניתק את יחסיו עימו. הנתק נמשך שנים רבות. לאחרונה שמע ר' אביגדור כי רבני ליטא מהללים את גאונותו של הרב החסידי של בברויסק, והוא החליט שהגיע הזמן להתפייס.
הרב ערך לגיסו קבלת פנים פומבית בבית הכנסת.
לפני תחילת הטקס, ביקש ר' אביגדור לנוח מעט מעמל הדרך, והובל אל אחד החדרים הפנימיים של מקדש המעט. לפתע שמע ראש הישיבה קול נעים המרעיד את נימי הלב. הוא העיף מבט בשעון הקבוע על הקיר, וראה כי קרבה שעת חצות. 'החסידים נוהגים להאריך בתפילתם', נזכר.
כאשר ניגש אליו גיסו, רב העיר, שאלו ראש הישיבה: "מי מתפלל שחרית בשעה מאוחרת כל כך?"
"זלמן לייב", השיב הרב.
"הגם זלמן לייב ה"מצליף" במתפללים? הלא הוא אינו אלא עקבו של מתפלל!" קרא ר' אביגדור בזלזול.
רבי ברוך מרדכי לא אהב את ההתבטאות של גיסו, אך התאפק ולא אמר דבר.
ראש הישיבה יצא אל הקהל הממתין לו באולם הגדול של בית הכנסת, ואמר פלפול תורני. הוא נהנה מאד מכך שהצליח להרשים את הקהל בחריפותו, ובעוד דעתו בדוחה עליו, הביט בזלמן לייב והעיר: "הנה עקבו של מתפלל".
רבי ברוך מרדכי לא יכול היה לשתוק נוכח חילול כבוד החסידות ברבים, והשיב: "על פי תורה, עקבו של מתפלל הוא חשוב ביותר, ומביא תועלת בשלושה דברים".
הנוכחים הקשיבו בסקרנות לדברי רבם. הם ידעו שהרב הפיקח יעיר כעת הערה חכמה וחדה, כמנהגו, והיטו אוזן.
"משנה מפורשת היא, שעקבו של מתפלל מלמדנו שלושה דברים..." הוסיף הרב.
'משנה מפורשת?!' התפלאו המאזינים, מנסים לנחש לאיזו משנה מתכוון הרב. דממה שררה בחלל בית המדרש. הרב הביט במצחים הקמוטים והמתין דקה ארוכה. לבסוף המשיך: "במסכת אבות נאמר: "עקביא בן מהללאל", כלומר: עקבו של מי שמהלל לק-ל, "אומר: הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת", ולא תהיה גס רוח, "ולאן אתה הולך", ולא תהיה בעל תאוה, "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ותהיה ירא חטא..."
סיפורי חסידים, עמ' 431