שגם העקב תשמע!
בפורים של שנת תער"ב שהה הרבי הרש"ב בעיר הצרפתית מנטון.
בעת סעודת הפורים קיימו מספר נוכחים את הוראת חז"ל לשתות ולהתבסם "עד דלא ידע". אחד הסועדים המבוסמים העיר דבר מה, וחברו, השיכור לא פחות, השיב לו בעוקצנות: "איך הער דיך אין פיאטע" (ביטוי באידיש. פירוש מילולי: "אני שומע אותך בעקב". משמעות: "אינני מתייחס אליך ברצינות").
כאשר שמע הרבי את דבריו, העיר מיד: "זהו ביטוי של התנשאות, ולא ראוי להזכירו אפילו בעניין של עבודת ה'. כשמשתמשים בו סתם כך, ועוד מתכוונים לבטל את הזולת, הרי מדובר בישות ובגסות, וכן, בניגוד לכוונה העליונה של ירידת הנשמה בגוף".
לאחר מכן הסביר הרבי, שהכוונה העליונה היא שהעקב אכן תשמע את רצון ה'. במהלך הסברו סיפר הרבי את הסיפור הבא: "כאשר התחיל ה"צמח צדק" ללמוד חומש עם המלמד, חפץ סבו, אדמו"ר הזקן, לבחון את ידיעותיו.
"הסבר לי את הפסוק: "עקב אשר שמע אברהם בקולי"", ביקש הסב.
"אברהם אבינו קלט את ציווי ה' אפילו בעקבו", השיב הילד.
הסב נהנה מאד מתשובת נכדו, ואמר: "על כך נאמר: "והיה עקב תשמעון". כלומר: גם העקב צריכה להרגיש תוכנה של מצוה ולקיימה, ושמה שאינו בגדר מצוה – אין לעשות".
התמים, חוברת ו, עמ' נב. סיפורי חסידים, עמ' 431