"מה ה' אלקיך שואל מעימך"
הבעל שם טוב ותלמידיו ישבו והגו בתורה. לפתע הבחינו בראש המציץ מבעד לחלון. היה זה גוי כפרי, בלתי מוכר, אשר עבר בסביבה עם עגלתו, כשלפתע החליט סוסו לעצור.
"בחורים, עיזרו לי לדחוף את העגלה!" קרא הגוי לתוך חלל בית המדרש.
"מצטערים, אך איננו יכולים לעזור לך", השיבו התלמידים. איש לא רצה להפסיד את דברי הצדיק, בגלל סוסו העקשן של הנכרי.
"לא יכולים? אתם יכולים גם יכולים, רק לא רוצים!..." רטן הגוי.
לאחר שהלך הגוי לדרכו, אמר הבעל שם טוב דבר תורה, המבוסס על הרעיון כי כל יהודי ניחן ביכולת להתקרב אל בוראו ולעבדו, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו.
אפילו מדבריו של ערל מגושם ניתן ללמוד דרך והוראה בעבודת ה'!
תורת מנחם, חלק טז, עמ' 165. חלק כא, עמ' 133