בן המלך והאפיפיור היהודי

בן המלך והאפיפיור היהודי

אישה אחת באה אל הבעל שם טוב, וסיפרה בבכי כי היא חשוכת בנים ולא זכתה בפרי בטן.

"סעי לביתך וה' יברך שתזכי לבן", בירך אותה הצדיק. האישה חזרה לביתה שמחה, וסיפרה לבעלה, ר' יעקב, שהיה צדיק נסתר, על ברכתו של הבעל שם טוב.

כעבור שנה חבקו בני הזוג בן. הבן היה יפה תואר ומוצלח והוריו רוו ממנו הרבה נחת. בהגיע הבן לגיל שנתיים, הביאוהו הוריו אל הבעל שם טוב כדי שיברך אותו. הצדיק לקח את הילד על ידיו ונישקו. אחר כך החזירו להורים המאושרים וציווה עליהם לנסוע הביתה.

אך שבו בני הזוג לביתם, נפטר הילד בפתאומיות.

עם תום ה"שבעה" נסעו ההורים השכולים, שבורים ורצוצים, אל הבעל שם טוב, ושפכו לפניו את מר לבם.

הבעל שם טוב הרהר לרגע, וביקש לספר להם סיפור: מעשה במלך אדיר, שלא היה חסר לו מאומה, מלבד בן שיירש את הממלכה האדירה וימשיך את מורשת אביו. כל ימיו היה המלך מיצר על כך שערירי הינו.

פעם אחת כינס המלך את יועציו, וביקש את עצתם. קם יועץ אחד ואמר: "איש לא יוכל לעזור למלך מלבד היהודים! יוציא המלך צו כי אם עד תום שנה מהיום לא יזכה המלך בבן, יגורשו כל היהודים מארצו".

הסכים המלך לדברי היועץ, וגזר את הגזירה. התכנסו היהודים בבתי הכנסת, צמו ואמרו תהלים, וביקשו רחמים מאת ה' שייתן למלך בן. בכייתם ובקשתם בקעו את כל הרקיעים.

בגן עדן הייתה נשמה קדושה וטהורה, וזו לא יכולה הייתה לראות בצערם של היהודים. באה והתייצבה לפני כסא הכבוד, ואמרה: "ריבונו של עולם! שלח אותי לעולם כבנו של המלך, ובלבד שהיהודים לא יסבלו, חלילה".

וכך היה. עוד בטרם כלתה השנה, ילדה המלכה בן. המלך היה מאושר מאד וכמובן ביטל את הגזירה על היהודים.

בן המלך גדל, וביקש לרכוש חכמה. סקרנותו של הילד הפיקח לא ידעה גבולות. המלך שכר פרופסור מפורסם ללמד את בנו. יורש העצר הצעיר גילה כישרונות נדירים בכל תחום שלימדו אותו, אך הלימודים לא היו לרוחו. משהו בנשמתו לא ידע סיפוק.

ביום מן הימים שיתף הנסיך את אביו המלך בחוסר הסיפוק שלו מהלימודים. קם המלך ושלח את בנו אל האפיפיור "בכבודו ובעצמו", מעתה הוא יהיה לו למורה. האפיפיור הסכים ללמד את בן המלך, אך הציב תנאי - שעתיים בכל יום יורשה לו להתייחד בחדרו באין מפריע. בזמן זה לא יינתן גם לבן המלך להפריע את מנוחתו, כי באותו זמן הוא מסתגר בחדרו ועולה השמימה. המלך ניאות להבטיח לו זאת.

הנסיך היה תלמיד מצטיין, והאפיפיור הבטיח למלך המאושר כי בנו נועד לגדולות.

חלפו חודשים. הנסיך התקדם מאד בלימודיו, אך עדיין לא מצא מרגוע לנפשו. הנסיך הסקרן לא יכול היה להתאפק מלדעת מה עושה האפיפיור בזמן שהוא מסתגר בחדרו, והתעלומה הטרידה את מנוחתו בימים ובלילות. שכפל הנסיך מפתח לחדרו של האפיפיור, ונכנס לחדר בשעת ההתייחדות של מורהו הדגול. לתדהמתו, הוא ראה את האפיפיור יושב ולומד בספרי תורת ישראל, כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.

האפיפיור נבהל ונסוג לאחור. פחד ומורא אחזו בו. התגלה סודו הכמוס - היותו יהודי. הנסיך סגר את הדלת והתיישב סמוך ל"אפיפיור היהודי", ומיהר להרגיעו. "אל נא תדאג, לא אספר על כך לאיש. זה זמן רב שנמשך אני ללמוד על הדת היהודית. אבקשך ללמד אותי יהדות", אמר הנסיך. מחוסר ברירה נאלץ האפיפיור ללמד את הנסיך ולהכיר לו את היהדות.

עולם חדש ומרתק נגלה לפני הנסיך. כל מאווייו היו מעתה נתונים להגות בתורת ה'. לאחר תקופה הוא הודיע לאפיפיור על רצונו להתגייר ולהצטרף לעם הנבחר. כל ניסיונותיו של המורה להניא את הנסיך ממעשהו, עלו בתוהו. בפעם הבאה שנסע הנסיך לבקר את אביו, הוא לא סיפר לו מאומה מאשר עובר עליו ומתחולל בקרבו פנימה. זמן קצר לאחר מכן, יצא מביתו ולא שב. הוא התלבש בבגדי איכר פשוטים, יצא למדינה אחרת, התגייר וחי כיהודי כשר וחרד לדבר ה', עד יום מותו.

כשחזרה ועלתה הנשמה הגבוהה והקדושה לעולם האמת ועמדה למשפט לפני בית הדין של מעלה, לא העיז אף אחד מהמקטרגים לומר דבר רע כלשהו על נשמה קדושה שכזו, שבחרה לרדת לעולם הזה בהקרבה למען כלל ישראל. לבסוף, העלה המקטרג בחכתו טיעון אחד ויחיד. הנשמה עדיין זקוקה לתיקון ולזיכוך, שהלא במשך שנתיים ימים ינק הילד ממקור טמא, מאישה גויה! נגזר בבית הדין שעל הנשמה לרדת שוב לעולם הזה, להיוולד לאם יהודיה, כדי לינוק ממקור טהור, חלב של אם יהודיה כשרה.

כאן הפסיק הבעל שם טוב את שטף דיבורו, שקע בהרהורים, ואחר כך המשיך לספר להורים את סוד נשמתו של ילדם: "נשמתו של הילד שלכם, היא היא אותה נשמה קדושה ונעלית! אתם זכיתם לתקן אותה, וכעת היא שבה לשכון במקומה הראוי בשמים. אף על פי שלא הוקצבו לכם ילדים מלמעלה, הוחלט לתת לכם את הזכות לקבל את הנשמה הקדושה כדי שהיא תגיע אל מנוחתה...".

שמעו ההורים הנרגשים את סיפורו של הבעל שם טוב, והחלו למלמל: "לא ידענו איזו נשמה קדושה הופקדה בידינו... מי יודע, שמא לא נהגנו עימה כשורה, ולא שמרנו עליה בקדושה ובטהרה כראוי...". בדמעות הם ביקשו מהצדיק "תיקון" על כך שלא נתנו לבנם את הכבוד המגיע לנשמה כה גדולה ואצילית.

פנה הבעל שם טוב לר' יעקב, האב, ואמר: "עליך להיות שמש בבית הכנסת. שים ליבך היטב לילדים הרכים הבאים לבית הכנסת אך אינם יודעים עדיין לקרוא מן הסידור, אסוף אותם למקום אחד, ולמד אותם לענות "אמן", "ברכו" ו"קדושה" עם הציבור. כמו כן, הגבה את הילדים וסייע להם לנשק את ספר התורה.

לאם ציווה הבעל שם טוב שתהפוך למיילדת, ותסייע במיוחד ליולדות עניות. "כשתסייעי בלידה של בן, תמשיכי ותלווי את היולדת, הקפידי שעד לברית המילה יקראו לפניו קריאת שמע, וסביב מיטת התינוק יתקבצו ילדים לומר ברכות ופסוקי תורה. מהברית והלאה, דאגי לכיסוי ראש עבור התינוק, וכן שיקפידו ליטול את ידיו שחרית".

טרם יצאו בני הזוג, בירך אותם הבעל שם טוב בברכת ה' ובתנחומי החלמה משברון הלב הגדול, במות בנם יחידם.

נסעו בני הזוג לביתם, ומיהרו לקיים את מצוותו של הצדיק. האיש נעשה לשמש בבית כנסת גדול בעיר פינסק, והאישה הפכה למיילדת. שניהם מילאו את כל אשר ציווה עליהם הבעל שם טוב בזהירות גדולה.

חלפו שנתיים ימים, וה' בירך את בני הזוג בבן זכר. אהרן – נקרא שמו בישראל. הילד גדל והיה לצדיק המפורסם, רבי אהרן "הגדול" מקרלין, בן לאביו, הצדיק הנסתר, ר' יעקב מפינסק.

•

אדמו"ר הזקן סיפר את הסיפור, והפיק ממנו כמה וכמה לקחים – כדי לנחם את בני הזוג גילה הבעל שם טוב סודות נסתרים וכבושים מעולם גלגולי הנשמות, גילוי שעלול לגרור עונש מהשמים; על גודל הזכות בעידוד ילדים לעניית "אמן"; על החשיבות של מנהג ישראל לנשק את ספר התורה; על כוחה של השתדלות; על טוהר החינוך כבר מינקות, ועוד ועוד.

ספר השיחות, תש"א, עמ' 152