מ.א.
ויהי כאמרם אליו יום ויום
יש מדרש מעניין (ב"ר וישב פפ"ז) שמשווה בין מרדכי הצדיק לבין יוסף הצדיק, שניהם צאצאי רחל אימנו.
- ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה.
- ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף.
- וילבש אתו בגדי שש וישם רביד הזהב על צוארו.
- וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו.
- ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים. כמה מקבילות יש לפסוקים אלו במגילת אסתר?
- ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם.
- ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי.
- ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.
- והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר.
- וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. אבל מאיפה הכל התחיל? מ"ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה", ומ"ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם".
דרך אגב, מרדכי הראה את העקביות שלו גם לפני כן, "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה".
זה מזכיר לי שני סיפורים:
- סיפור: אמונה מאחורי הקיר (העידוד היומי של ר' אשר גרוסמן השוחט בניקולייב להרב מאיר-שלמה ינובסקי, ליד החלון של 'בית ההסגר').
- סיפור: קריינא דאיגרתא - סיפור מרגש על עידוד והשגחה פרטית (העידוד היומי של ר' איצ'ה גולדין לגב' חנה גורביץ שבעלה עוד יחזור)
תכלת מרדכי
שרנו מקודם את השיר "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי".
שואל האבני נזר1 (רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב - אחד מגדולי הלמדנים והפוסקים בפולין לפני מלחמת עולם הראשונה) מהו הדגש על שושנת יעקב, ותכלת מרדכי?
כי 'שושנה' ו'תכלת' הם הפכים אחד מהשני.
שושנה היא סמל של דבר רך ועדין, ותכלת הוא סמל לדבר עמיד וחזק.
תכלת היא צבע יקר שמופק מחילזון, והיו גם תחליף זול בשוק שנקרא קלא אילן. איך אפשר לבדוק שמשהו צבוע בתכלת אמיתי? מספרת הגמרא (מנחות מב, א) שרב יצחק בריה דרב יהודה היה לוקח את הבד הצבוע, ושורה אותו מן הערב עד הבוקר בחומרים חריפים מאוד (תבן, וריר של שבלול, ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום...). אם הצבע לא השתנה, היה זה סימן שמדבור בתכלת אמיתי.
אבל שושנה היא רכה, ואפשר בקלות לשנות לו את הצורה. ואפילו השורש של שושנה הוא מלשון שינוי.
ומסיים ה'אבני נזר':
ולכן ישראל אף שהשיגו אז מעלה העליונה של קבלת התורה מרצון עדיין היו יראים פן על ידי רכות לבם יכולים ח"ו במשך הזמן לרדת מדרגתם ותתקרר אותה אהבה שהתעוררה בימי הפורים, אבל בראותם יחד תכלת מרדכי - כמו מראה התכלת אשר אינו משתנה - שהיתה בו מידה זו של אינו משתנה "ויהי כאומרם אליו יום ויום"... בכך היו בטוחים שימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים. ולכן "צהלה ושמחה" היתה שמחתם שלימה.יהודי בטבעו הוא רך כמו שושנה, אבל אנו יכולים לשאוב ממרדכי את מידת התכלת.
- אפשר לספר איך שהרבי לא לקח יום אחד של חופש וכו'.
לא להיות 'זנב'
- [מתוך משל: ה'תורן' שהפך לבובת סמרטוטים... עיי"ש לסיפור נוסף] פעם ישבו בהתוועדות ר' מענדל פוטרפס ור' ראובן דונין, ור' מענדל ביקש ממנו להיזכר במקרים מיוחדים שקרו לו ולנסות ללמוד מהם הוראה בעבודת ה'.
סיפור ר' ראובן:
בצעירותו, כששחה בקיבוץ לביא. עבר פעם ליד מכלאת הפרים וכאן עלינו לציין שהפר גדול בהרבה מהפרה (בעוד שמשקלה של פרה ממוצעת היא 700 ק"ג, משקלו של הפר הוא יותר מטון). ר' ראובן הופתע לראות שגדר המכלאה עשויה עץ בלבד, וליתר דיוק: שני מוטות עץ ארוכים ואחוזים בחבל. והנה קלטו עיניו את אחד הפרים. הפר עמד במרחק כחמישים מטרים ממנו, מעבר לגדר.
היה ברור שאם הפר רק 'יתעטש' ליד הגדר, יפיל אותה. אין גדר כזו תוכל לעצור מפלצת בעלת שרירים וקרניים גדולות שמשקלה טון?! ואז, בעודו עסוק בהתבוננות בפר, החל לפתע הפר לשעוט לעברו במהירות עצומה. זנבו של הפר היה מונף אל-על כתורן של ספינה, ור' ראובן ידע שזה אומר שהפר עצבני ותוקפני. הוא החל לחשוב במהירות מה לעשות: אם ינסה להזעיק עזרה, היא עלולה להגיע מאוחר מדי. אם יתחיל לומר "שמע ישראל", ספק אם יספיק לסיים את הפסוק בטרם יותקף. וכך, משותק מפחד, עמד ליד הגדר. פתאום, כשהגיע למרחק של חמישה מטרים מהגדר, החל הפר להאט את מרוצתו עד שעבר לפסיעות קלות, תוך שהוא מפנה את פניו לכיוון אחד. גם הזנב, שלפני רגע קט היה זקוף כמו תורן, נשמט פתאום בחוסר עניין והחל להתנדנד מצד לצד. וזה הלקח שהפיק ר' ראובן מהמקרה:
"כשראיתי שזנבו של השור מונף כמו תורן, היה נראה בבירור שיש בתוכו עצם. רק כשהפך הגיע למרחק קטן מהגדר, והזנב נפל כמו בובת סמרטוטים - הבנתי שאין בתוכו עצם (כלומר: אין בזנב עצם אחת ארוכה שתשמור על יציבותו). לימים הבנתי שזוהי בעצם המשמעות האמיתית של הכינוי 'ש...' (זנב) שחסידים משתמשים בו לפעמים. הם אינם מתכוונים להשתמש בכינוי גנאי בעלמא ולהשוות מישהו לאיבר נחות בגוף הבהמה, אלא להסביר לו שהוא אינו יציב. יש אנשים שבהתחלה נראים 'רציניים' מאד. אתה בטוח שיש לו עצם, שהוא נטוע במצב רוחני יציב ואיתן. הוא גם עושה עליך רושם עצום, כמו הפר בעת מרוצתו. אך כשהוא מתקרב לנקודה המרכזית של העניין, פתאום אתה רואה שמדובר בסך הכל ב'ש', שמתנדנד רגע לפה ורגע לשם, והתועלת המקסימלית שאפשר להפיק ממנו היא גירוש זבובים... אדם שמסוגל רגע אחד להיות שקוע בעולם של קדושה וטהרה, ורגע לאחר מכן להשקיע את מחשבותיו בעולמות הטומאה - מגיע לו ה'כבוד' להיות מכונה 'זנב', על-שם חוסר היציבות שלו".2גם אנחנו לפעמים דומים ל'זנבות" בלי חוט שדרה. כל אחד יודע ומכיר את זה. בדרך כלל כן מניח תפילין, אבל כשמתעורר מאוחר, הוא מוותר על זה. או בדקות יותר, בד"כ מתפלל בכוונה, אבל פתאום כשהוא צריך לטוס לאן שהוא הוא מתפלל תוך עשר דקות... זה עוד לא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממנו.
הבה ניקח השראה מ"תכלת מרדכי" להחליט להיות יותר עקביים. לא להתפעל מה'המן' אשר בקרבו3 אלא לעמוד עם חוט שדרה [אפילו בימים קשים שמלאים תבן, ריר, ומי רגלים...]
לא יכרע ולא ישתחווה.
אפשריות לסיום
- אל יבוש מפני המלעיגים:
- עקביות בדבר אחד
- כאשר מתרגלים לעקביות בדבר אחד, קל יותר להמשיך בדברים נוספים. אפשר להזכיר לדוגמא את שיעורי חת"ת. (ומעניין שהם מופיעים לראשונה בהיום יום, שכדברי אדמו"ר הריי"ץ, "יום יום יביע אומר" - כל יום "אומר משהו" . . שכל יום - הוא יום4.)
- התקשרות:
- שם משמואל פורים בשם אביו.
- הטרקטוריסט של הרבי, עמ' 339.
- להעיר מסוכה נב, א: אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר רע כל היום. אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו.
- אג"ק מהוריי"ץ ח"ז ע' רלא.
קשרים
- המילים "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" צורף ע"י הפלג הירושלמי לניגון הצ"צ... - ראה ניגון וביאורו: ניגון לחסידי הצמח צדק
- סיפור על לידת האבני נזר שקשור לפורים - אנקדוטה: למד תורה בפורים וזכה לבן מיוחד
מקורות
בראשית רבה וישב פרשה פז
ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ר' יודן בשם ר' בנימין אמר בניה של רחל ניסן [הנס שלהם] שוה וגדולתן שוה.
- ניסן שוה: ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם.
- וגדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו, ויסר המלך את טבעתו. ויתן אותה על יד יוסף, ויתנה למרדכי. וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו'. וישם רביד הזהב על צוארו, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. ויקרא לפניו אברך, ויקרא לפניו ככה וגו'.
מנחות מב, ב
במנחות שם (מב, ב): ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה, (סי' בגשם) מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא, איפרד חזותיה - פסולה, לא איפרד חזותיה - כשרה. והובא להלכה (רמב"ם הל' ציצית ב, ה) "לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה"...
שם משמואל פורים
שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד פירושו כי שושנה היא רכה כמ"ש (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים וברש"י שם על ת"ח שהם רכים כשושנים, וכל דבר רך יכולין בקל לנטותו ומקבל שינוי, וע"כ נקראה שושנה מלשון שינוי, וע"כ ישראל אז שהגיעו למעלה הגדולה וקבלו התורה מחדש מאהבת הנס, עדיין נתיראו פן מחמת רכות לבם לאט לאט ישתנה הדבר ותתקרר האהבה, אך בראותם יחד תכלת מרדכי, היינו שמראה התכלת אינה משתנית והיא מתיחסת לבני' של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום, ובאשר ראו שמרדכי הוא הגואל שלהם שיש בו מדה זו היתה שמחתם שלימה, ודפח"ח.
ויש לומר עוד בלשון אחר בסגנון זה, דהנה כתיב בעשו (עמוס א') ועברתו שמרה נצח, וכאשר נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ירשו היהודים מדת נצח מעמלק זרעו של עשו, וידוע בכתבי האריז"ל שבפורים נתקנה מדת הנצח אחר שנפגמה בימי שאול. וזה בראותם יחד תכלת מרדכי, כי כל שכחה באה מצד החיצונים כי אין שכחה לפני כסא כבודך, וכל שינוי באה מצד השכחה, ואך תכלת היא המסמאה את עיני החיצונים, וע"כ גורמת זכירה כמ"ש בציצית וראיתם אותו וזכרתם, ומרדכי זכה ללבוש תכלת מפני שהוא דבוק בזכירה ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא נשתנה מכמו שהי', ומחמת שמעשה זה שהתגרה בהמן הי' שורש כל נס זה וכל ישראל היו מחמת זה בסכנה, ע"כ כשזכו להתגבר על עמלק זכו כל ישראל במדה זו. וע"כ ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וימי הפורים האלה הם המעמידים את רגליהם של ישראל שלא יתמוטטו ח"ו בגלות: