הרב שמואל רסקין / הסיפור מופיע בבאר מרים (ווייס) עמ' ס. נחלת צבי (פינטער) דברים עמ' ב'. תנחומיך ישעשעו נפשי - טאלנא, עמ' 903.
"מעשה בשני אחים" – פתח הצדיק מרוז'ין את משלו:
כמנהג משפחות רבות, לא שררו ביניהם השלום והשלוה. מריבה ישָׁנה היתה ביניהם, כה ישנה, עד שאיש כבר לא זכר מדוע ולמה הם רבים. והכל ידעו: יַנְקְלֶה ובֶּרַלֶה לא מדברים. נקודה.
ויהי היום, ובתו היחידה של ברלה באה בקשרי השידוכין, ונעשתה כלה. והחתן, הוא לא אחר מברוך הטוב והמוצלח. הגיעה השמועה לאוזניו של ינקלה, ושמחה את לבו. ינקלה הכיר היטב את הבחור, וידע כי הוא הזיווג המתאים ביותר לשָׂרָלֶה המוכשרת, האחיינית היחידה. אך שמחה לחוד ומריבה לחוד. לא עלתה על דעתו של ינקלה לגשת ולברך את אחיו על השמחה במעונו.
גם ברלה לא היה רגוע. גם הוא טען: מריבה לחוד ושמחה לחוד, אנחנו אמנם רבים כל השנה, אבל בעת שמחה, חשוב לי לראות את אחי בא ומשתתף. הלך ברלה והכין הזמנה מהודרת ושיגרה לבית אחיו.
כשקיבל ינקלה את ההזמנה התבלבל לגמרי. האם באמת מתכוון אחיו לשכוח את כל האיבה, ולהזמינו לשמחת הנישואין. לא יעלה ולא יבוא! אני לא אבוא לשמחתו של הברלה הזה, כל כך הרבה צער השביע אותי משך השנים, איך אוכל לשכוח את המריבה הנושנה בינינו. יהי אשר יהי, אני בשמחה הזו לא משתתף!
וכאן החלה לה מסכת הלבטים. כל בוקר כשהתעורר ינקלה, היה נזכר בשמחה הגדולה שבמשפחה. היה נזכר באבא ובאמא ז"ל, שבוודאי יבואו מהעולם העליון לקחת חבל בשמחה. ורק הוא, ינקלה, לא יהיה שם...
וברלה, גם הוא, מידי ערב, תחת השמיכה, קודם שנרדם, היה נזכר. בעוד כמה ימים תתקיים החתונה הגדולה. כל העולם יבואו להשתתף בשמחתו, ורק אחיו יחידו, בן אביו ובן אמו, לא ירקוד אתו יחדיו?
יום נוקף יום, שעה רודפת שעה, והנה מגיע יום הכלולות. העיר כולה לובשת חג. אין זה דבר של מה-בכך, שָׂרָלֶה המהוללת נישאת בשעה טובה ומוצלחת עם ברוך המוצלח. איזו שמחה! הכליזמרים כבר הגיעו העירה, ואולם בית הכנסת כבר סודר לשמחה. ורק ינקלה, הדוד, נשאר בבית, עצוב מאוד. כי הוא כבר החליט: בשמחה הזו הוא לא ירקוד.
הכלה יושבת על מקומה, והכליזמרים החלו להשמיע את ניגוניהם המרטיטים. החתן לבוש בחליפה מהודרת, וכולם ממתינים לאבא, ברלה, שיבוא להוביל את בתו לחופה. אך ברלה, לא היה שם. הוא היה עסוק במשימה אחרת.
על המיטה בבית, שוכב לו ינקלה, ולא נרדם. הוא הזדרז ולבש את בגדי הלילה שלו, ונכנס לישון מוקדם מהרגיל, בתקוה להירדם. כך יוכל לצלוח את הערב הזה, בלי שלבו יגבר עליו, חלילה, ויקח אותו בעל כורחו לחתונה. אבל השינה הייתה ממנו והלאה. הוא מתהפך מצד לצד ולא מצליח להירדם. "הלילה, אחי מחתן! ואבא, אוי אבא ז"ל, אבא בא מהעולם העליון. רגע... האם זה דמיון? אני שומע היטב את ניגונו של אבא... הניגון המיוחד שאבא היה מנגן בכל ליל שבת! הרגשות מציפים אותי... הניגון... הניגון...".
הכנר שעמד ליד החלון, ידע בדיוק מה שהוא עושה. רק אחרי שהבחין בינקלה קופץ מהמיטה ומתחיל ללכת לקול הניגון, התחיל ללכת לכיוון החופה, וינקלה בעקבותיו.
והחופה כבר מוצבת, החתן והכלה עומדים תחתיה, ההורים המלווים מחזיקים בידיהם לפידי אש לקבל את הנשמות הבאות מהעולם העליון. והכל ממתינים לאח החסר. ואז לנגד כולם התקיימה הפגישה המרגשת בין ברלה המחויט, לאחיו היקר ינקלה בפיג'מה.
"אוי ינקלה, ינקלה" – סיים הרבי מרוז'ין – "הלוא היטב ידעת שבסופו של דבר תבוא גם אתה לחתונה, מדוע לא יכולת להתכונן, ולבוא בבגד קצת יותר מכובד....".
הסיפור המלא
נחלת צבי (פינטר), דברים, עמ' ב-ג.
מעשה היה ביהודי ירא שמים שהיה מחסידיו של הרבי הצדיק רבי ישראל מרוזין זצ"ל, לרגל פרנסתו נכנס לעולם המסחר, במשך הזמן החל להצליח בעסקיו, אבל ככל שעלה ונתעלה בעושרו ירד ביהדותו, ולאט לאט הוריד את בגדיו היהודים, הוריד את זקנו ופאותיו, וירד מדחי אל דחי עד שהגיע למצב שחי כגוי גמור ופיטם עצמו במאכלות אסורות וכדו', כדי להשקיט את הרהורי לבו ותוכחת ומבטם של שכניו היהודים קנה אחוזה גדולה מחוץ לעיר והלך לגור שם.
ויהי היום והנה הוא שומע באמצע הלילה עגלה מלאה חסידים נוסעת ליד ביתו מרוב סקרנות פתח את חלונו לראות מי אלו הנוסעים ולאן, והנה הוא ראה בעגלה את חבריו לשעבר נוסעים לרבם הצדיק רבי ישראל מרוזין, כשראה את אושרם בנסיעתם לרבם, התעוררו בלבו זכרונות וגעגועים על חייו לשעבר, ולבו נצבט ונחמץ בקרבו על חייו מלאי החטא והעוון.
החליט בלבו שהוא קם ונוסע לרבו הצדיק מרוזין, והיה אם רבו יקבלנו בסבר פנים יפות, הוא חוזר בתשובה, וחוזר לחיות כיהודי ירא שמים אבל אם רבו לא יקבלנו בסבר פנים יפות הוא נשאר במצבו. לבש את כובעו ובגדיו, לקח את עגלתו ומשרתיו קם ונסע להרבי. כשהגיע להרבי, קם הרבי ממקום מושבו ונתן לו את ידו בחביבות, ואמר יענק'ל הרבה הרבה זמן חיכיתי עליך, ברוך ה' שהגעת:... בא ותשב אני רוצה לספר לך סיפור.
פתח הצדיק מרוזין וסיפר, מעשה היה בשני אחים שאהבו אחד את השני אהבת נפש, אחד האחים הצליח מאד במסחרו ולעומתו אחיו לא הצליח במסחרו והיה חי מהיד לפה ומחמת שקינא בהצלחת אחיו החל לשטום את אחיו ולשנאו וככל שהאח גדל בעושרו אחיו גדל בשנאתו אליו והנה הגיע עת דודים של בנו של האח העשיר ומאד רצה שאחיו העני ישתתף בחתונת בנו ע"כ שלח הזמנה כתובה בכתב ידו עם סכום כסף לכל ההוצאות הנצרכות.
פתח הצדיק מרוזין וסיפר מעשה היה בשני אחים שאהבו אחד את השני אהבת נפש אחד האחים הצליח מאד במסחרו ולעומתו אחיו לא הצליח במסחרו והיה חי מהיד לפה ומחמת שקינא בהצלחת אחיו החל לשטום את אחיו ולשנאו וככל שהאח גדל בעושרו אחיו גדל בשנאתו אליו והנה הגיע עת דודים של בנו של האח העשיר ומאד רצה שאחיו העני ישתתף בחתונת בנו ע"כ שלח הזמנה כתובה בכתב ידו עם סכום כסף לכל ההוצאות הנצרכות למלבושים וכדו' כדי שאחיו העני יוכל להופיע בצורה מכובדת, אבל האח שלח את ההזמנה חזרה עם הכסף ולא רצה ללכת לחתונת אחיו.
לחתונה הזמין העשיר את המיטב, את הטבחים הכי מעולים, את הזמרים הכי מעולים, ומי שהיה ממונה על כל התזמורת היה נגן כינור, שהיה מומחה מאין כמוהו, בשירתו ובנגוניו היה מעורר את האנשים בצורה מעוררת השתאות והתפעלות, והנה כשהסתכל הכנר על פני המחותן ראה ששוכן בקרבו איזה צער, ניגש אליו ושאל אותו לפשר צערו, העשיר אמר לו יש לי אח שהיינו פעם אוהבים בלב ונפש, ואילו כיום מחמת קנאה ושנאה נהיה שונאי עד כדי כך שאפי' לחתונת בני לא הגיע, ודבר זה מאד מצער אותי.
אמר לו הכנר אני הולך להביא אותו, קם והלך לביתו של האח, והנה רואה שהבית חשוך, והבין שמסתמא האח כבר הלך לישון, דפק בדלת כמה וכמה פעמים עד שבעל הבית שאל מי זה, ענה הכנר ואמר יהודי מסכן שאין לו איפא להיות, וביקש ברחמים ובתחנונים שיכניס אותו לביתו לאחר הפצרות מרובות נענה האח הכניסו לביתו, והקצה לו איזה מקום בפינת ביתו, התיישב לו הכנר הוציא את כנורו והחל לנגן ניגון שובה לב ומרגש עד עמקי הנשמה.
האח כששמע את נגינתו הנפלאה קם ממיטתו עם בגדי לילה וישב והאזין לשירתו הנפלאה והמיוחדת, כשהכנר ראה והרגיש שהאח שקוע כל כולו בניגונו הנפלא החל לקום וללכת בעודו מנגן לעבר אולם החתונה, והאח על אף שהיה לבוש בגדי לילה בהיותו שקוע כ"כ עמוק בניגון לא שם את לבו לכך והלך אחריו, עד שהגיע לאולם החתונה וראה את המחותן אז הפסיק הכנר את שירתו, והאח ראה את עצמו עומד מול אחיו ניגש אליו האח העשיר ואמר לו:
"מזל טוב אחי היקר חיכיתי לך כל הערב היכן היית".
סיים האח העשיר ואמר: דבר אחד אני לא מבין אחי היקר: "יכולת לבא לחתונה כמו עשיר ומכובד, למה באת כמו עני בבגדי לילה"...
סיים האדמו"ר מרוזין את הסיפור לחסידו ואמר: "אחי היקר יכולת לבא כמו עשיר עם פיאות וזקן ומצוות ומעשים טובים למה באת כמו עני בלי פיאות בלי זקן רק עם עבירות וחטאים רבים"...
העשיר דנן קיבל עצמו לשוב בתשובה שלימה בהדרכתו של רבו הקדוש וזכה להתקרב להשי"ת באמת.
קשרים
- בבאר מרים הוסיף, שהאח חשב מראש שאולי ירצו להביאו, ולכן שתה שתי בקבוקי משקה, ואמר בלבו עד מחר בצהרים א"א יהיה לעורר אותי...
- ראה גם:
- משיח - להתכונן, שלא יתפוס אותנו לא מוכנים.
- אלול - ביום הכיפורים נבוא כולנו לחופה. נרצה או לא נרצה. נתנגד כמה שנתנגד. נאמר לו ליצר הרע שלנו מה שנאמר. ברגע האמת, בשעת נעילה, נעמוד כולנו, כל אחד לחוד, בינינו לבינינו, ונכה 'על חטא' מר, בינינו לבינינו נדע גם בדיוק על מה. ביום כיפור נהיה בין כה וכה בחופה – חודש אלול הוא הזמן להתכונן ולהגיע לבושים כהוגן...