מגדל עז עמ' רטו סי' קמט
בעברו פעם ליד קישינוב, נודעה נסיעתו [של הרבי מהר״ש] לרבים, ואחד הגבירים שעמד לחנוך חצר ודירה חדשה שבנה לעצמו המתין בסעודת חנוכת הבית עד שרבנו יעבור במקומם וישתתף בשמחתו. בהגיע העת עיטר וקישט את כל הרחוב, סידר שולחנות עמוסים מכל טוב, הציב משוררים וכלי-זמר ויסע במרכבה כבודה להזמין את רבנו להשתתף. הרבי מהר"ש בא, ראה את כל הכבוד אשר נעשה, והמתין על עמדו וכל העם עומד ומביט לראות במעשיו.
הגביר פנה ושאל את רבנו מה עליו לעשות עתה. השיב לו המהר״ש, עליך לספור כמה פתחים בבית ובחצר, אחר שלשים יום מגמר הבנין תקע מזוזות כמנין הזה בכל הפתחים, תברך לקבוע מזוזה ותדור במזל-טוב.
התשובה לא סיפקה את הגביר ושאל שנית מה צריכים עכשיו לעשות. כבר מילתי אמורה, השיב רבנו. אחד מזקני אנ״ש המקורבים נחלץ לעזרת הגביר וביקש מרבנו שיצווה לומר המזמורים השייכים לחנוכת הבית והקבועים לסדר זה.
והיכן כתוב שיש לאמרם? הקשה רבנו.
הנה, ענה האיש, בסידור יעב"ץ, בספרי החיד״א, במנהגי פולין וכו'.
אצלנו - אמר המהר״ש ־ מקובל אז וואס רופט מען אז ס'שטייט, היינו בגמרא, מדרש, זוהר הקדוש ועץ-חיים, ויותר מזה אין זה ״עס שטייט״.
וסיים רבנו בברכה ובשתיית לחיים, ופנה לדרכו.
קשרים
- ראה הנחות הר"פ ע' עט "הטעם שעושין משתה ושמחה בחנוכת הבית" ( "למזל טוב חנוכת בית חומה, כ' טבת ס"ז" - הוזכר באגרות קודש חכ"א אגרת ח'מ), אבל כאן הרי את המשתה שמחה כבר הכין.
- ראה ליקוטי יהודה פרשת שופטים, ד"ה אשר בנה בית חדש בשם ה'אמרי אמת' ז"ל, המקור שחנוכת בית הוא ע"י קביעת מזוזה הוא בתרגום יונתן:
- דברים כ, ה - מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו. ובתרגום יונתן - מאן גברא די בנא ביתא חדתא ולא קבע ביה מזוזתא לשכללותיה.
- וראה בשם משמואל (בראשית שנה תרעב) יש לומר דהא דכתב הזוה"ק (ח"ג רס"ג) סמיך לפתחא אזדמן חד שידא ואית לי' רשו לחבלא, מהאי טעמא הוא, שמחמת הבנין התעוררה מדת הדין וכיון דאיהו אתער סטרא אחרא אתתקף בהדי'. אבל הש"י זיכנו במצות מזוזה, כי בהופיע שם השם שמה אין עוד מקום להסט"א שהויתה מצד צמצום והסתר אורו יתברך. וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית היא קביעת המזוזה ... עיקר חנוכת הבית היא קביעת המזוזה, וע"כ היתה דעת הריש גלותא (מנחות ל"ג א) לקבוע מזוזה טרם העמיד הסיפין, עיין פרש"י, למען לא יתחיל המזיק לשים משכנו שמה.
- באג"ק צמח צדק ח"ב אגרת יב: ע"ד בנין בית חומה חדש ימצא בספר שו"ת חתם סופר חלק יו"ד סס"י קל"ח שכתב וטוב שיחנך את הבית בתורה ובתפלה זמן מה כי היא חיינו ואורך ימינו עכ"ל, ע"כ נכון שיחנכו כן יותר מזמן מה.
- בחתם סופר שם מדובר כפתרון למש"כ בבאר היטב ליורה דעה סימן קע"ט בשם צוואת ר"י חסיד שיש סכנה לבונה אבנים וגם לבונה בית במקום שלא היה שם בית מעולם. וע"ז כתב שאין להקפיד "וטוב שיחנך הבית בתור' ובתפלה זמן מה כי היא חיינו ואורך ימינו והי' זה שלום".
- בים של שלמה פ"ז: אבל סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך ריעות. בפרט בעו"ה אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו, הוא קלון, ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר"ם. ומ"מ נראה, מי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות. וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו, ולשחוק בו, ולנהוג קלות ראש. אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו, ולומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע. שפיר הוא סעודת מצוה. ועליו נאמר המקרא (שה"ש ה, א), שתו ושכרו דודים, בימי המלואים (שהש"ר שם).
- בהערות וביאורים גליון אלף נג הקשה הרב גדליה אבערלאנדער, "וצ"ע סיפור זה, שהרי בית של ישראל שהבעל הבית גר בתוכו נתחייב במזוזה מיד לפי כל הדיעות, ורק באופן שהבית רק מושכר לישראל מתחייב במזוזה בחוץ לארץ רק לאחר שלושים יום, ומצוה ליישב." ע"כ.
- וא"כ אולי יש להשמיט את המילים "אחר שלשים יום מגמר הבנין".