כניסה

שיעור: חנוכת הבית, יש מקור?

שיעור

סקירת המקורות

מאורות דף היומי גליון 408. המקורות הובאו בהרחבה בספר מזמור שיר חנוכת הבית (ורנר). רבים נוהגים לחגוג ברינה ובצהלה את חנוכת בית הכנסת, בשירות ובתשבחות, סעודה ודברי תורה. באוצר הספרים היהודי נשתמרו ספרים וקונטרסים לרוב, שיצאו לאור עולם לרגל חגיגות חנוכת בית כנסת. בשלהי קונטרס מיוחד שהוציא לאור הגאון ר' מרדכי גרוס שליט"א, מצוייה רשימה של שלש מאות שלושים וחמישה קונטרסים שיצאו לאור בעת חנוכת בתי כנסת שונים, עם נוסחאות לאמירת מזמורים, כל מקום לפי מנהגם.

ראוי לציין את דברי הראשונים, כי השמחה שנערכה על ידי שלמה המלך עם השלמת בניין בית המקדש (ראה מועד קטן דף ט,א), היא מצווה מן התורה - יותר משמחה של מצווה לגומרה של תורה, הנלמדת גם היא משלמה המלך (מדרש תחילת שיר השירים) - כפי שדרשו חכמים את הפסוק (דברים יב/יב) "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" (ראה תלמיד ר"י מפריש בשם רבינו יחיאל מועד קטן ט/א, ועיי"ש ביאור נוסף בשם ריב"ם, ועיי' "משך חכמה" במדבר י/י, וב"העמק דבר" שם). בשו"ת "לבושי מרדכי" (ח"ד סי' כ') רואה בכך מקור לחגיגת חנוכת בית הכנסת, שהוא בית מקדש מעט.

מעניין, כי יש הסוברים, שגם חנוכת בית פרטי נחשבת מצווה, ואף סעודה הנערכת לרגל המאורע, נחשבת סעודת מצווה. אמנם, לדעת פוסקים רבים, אין זו סעודת מצווה, מפני שאין כל מצווה להשלים בניין או בית פרטי (תשב"ץ קטן סי' ק"ע בשם מהר"ם, הובא ביש"ש ב"ק פרק מרובה סי' ל"ז), אך אחרים סוברים, כי יש בכך מצווה.

השאלה המתבקשת היא, מה מצווה יש בחנוכת בית פרטי? ובכן, ה"באר שבע" כותב1, כי המדובר בסעודת חנוכת בית בארץ ישראל, שכן, יש מצווה לחנוך בית בארץ הקודש, כמבואר בירושלמי (סוטה פ"ח הל' ד'), ולפיכך, יש מקום לסעוד בהשלמת מצווה זו, שהרי עם סיום מצווה עורכים שמחה (עיי"ש המקור מסיום מסכת ועוד). אולם, החונך בית בחוץ לארץ, אינו מקיים כל מצווה, וגם סעודתו אינה סעודת מצווה.

ה"מגן אברהם" (או"ח סי' תקס"ח ס"ק ה') מביא את דבריו כמו גם את דברי ה"ים של שלמה" אשר כתב כי "מי שהוא ירא אלוקים ורוצה לחנוך ביתו בתורה ובמצוות, וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש, אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה... שפיר הוא סעודת מצוה". מעניין, כי יש מן האחרונים שצידדו, כי סעודת חנוכת הבית היא סעודת מצווה בגין קיום מצוות המזוזה... (עיי' שו"ת "דברי מלכיאל" ח"ד סי' ח', "ארץ צבי" ח"ב חי' על מסכת שבת אות כ"ט).

אנציקלופדיה תלמודית כרך טז [חנוך בית] טור רא חנוך בית. התחלת דירה בבית חדש.

חינוך בית בארץ ישראל מצוה היא, וכן אמרו בחוזרים-מעורכי-מלחמה: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו וגו'1, יכול הבונה בית בחוץ לארץ יהא חוזר, תלמוד לומר ולא חנכו, את שמצוה לחנכו - בארץ ישראל, שמצוה לדור בה2 - יצא זה שאין מצוה לחנכו3. ולא חנכו, היינו שלא דר בו, שחינוך לשון התחלה4. בתרגום יונתן פירש ולא חנכו, שלא קבע בו מזוזה5.

חינוך בית יש בו אף משום שמחה, שכן אמרו: נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו וגו'6, לביתו זה ביתו, יהיה זה כרמו7, שאף הבונה בית וחנכו או נטע כרם וחיללו, אינו יוצא לעורכי המלחמה כל עיקר8.

סעודה שנהגו לעשות בחינוך הבית, כתבו ראשונים שאין זו בכלל סעודת-מצוה, אלא סעודת הרשות9 שהיא דרך ריעות10, אלא אם כן רוצה לחנך ביתו בתורה ומצוות וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות ולשחוק בבית ולנהוג בו קלות ראש, אלא עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, שבאופן זה הרי זו סעודת מצוה11. ויש מן האחרונים שכתב שדוקא בארץ ישראל הרי זו סעודת מצוה, לפי שחינוכו מצוה, מה שאין כן בחוץ לארץ12.

אגרות קודש חכ"א אגרת ח'מ - בענין חנוכת הבית [בחו"ל] במ"ש בענין חינוך הבית, הנה אף ש[ע"פ] נגלה יש מקום עיון בזה, ועיין בהאחרונים שו"ע או"ח סי' תקס"ח, יעויין שם מג"א סק"ה וביד אפרים ולהעיר ג"כ משו"ת חת"ס יו"ד סקל"ח ותורת השלמים שם [סי"ט], הנה כיון שהוא מנהג ישראל [ו]יש מאמר רבינו הזקן "הטעם שעושין משתה ושמחה בחנוכת הבית" (נמצא עתה בדפוס והוא מביכל כת"י הר"פ משקלאוו), הרי יש ל[נהוג] כנ"ל, וכשיתועדו בהתועדות [חסידותית], הרי תהי' תועלת הן בגשמיות והן ברוחניות.

הערת המו"ל: מאמר רבינו הזקן - הנחות הר"פ ע' עט.

מקורות

ספר תשב"ץ קטן סימן קע

בחנוכה במשתאות לאכול זהו סעודת הרשות כדאמרינן במסכת שבת פרק במה מדליקין (דף כא) עשאום י"ט להלל ולהודאה. ואומר מהר"ם ז"ל דוקא להלל ולהודות אבל לא למשתה ולשמחה וכל שכן לחנוך הבית שהוא סעודת הרשות:

שו"ת באר שבע סימן ע

רבי יששכר בער בן ישראל לעזער פרנס איילנבורג נולד בפוזן, פולין, בערך בשנת ה"א ש"י (1550) ונפטר באוסטרליץ, מורביה, בשנת ה"א שפ"ג (1623). בפוזן הוא למד אצל ר' מרדכי יפה, בעל פירוש הלבוש לשלחן ערוך, וכן אצל בעל ספר מאירת עיניים (הסמ"ע).

נשאלתי מי שנדר שלא ילך לסעודת הרשות כי אם דוקא לסעודת מצוה אם מותר לו לילך לסעודה שעושין לחינוך הבית או לא:

וזהו תשובתי. יראה שיש לחלק בדבר אם הוא בארץ ישראל אז נקרא סעודת מצוה אבל בחוצה לארץ נקרא סעודת הרשות וראיה מהא דגרסינן בירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה וז"ל יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו עכ"ל. כן פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות מלכים וכי תימא נהי דחינוך הבית גופיה בארץ ישראל הוא מצוה מיהו הסעודה שעושין עליו מאן יימא שהיא מצוה. י"ל כבר כתב נמוקי יוסף בפרק יש נוחלין על הא דתניא ר"א הגדול אומר כיון שהגיע ט"ו באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה כו' וז"ל ומפני שבאותו יום היו משלימים ומסיימים המצוה היו עושין שמחה גדולה וכו' מכאן שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושים שמחה ומשתה וי"ט עכ"ל.

ואני אוסיף נופך משלי להביא עוד ראיה וסמך למנהג לשמוח בענין מצוה לעשות סעודה מהא דאיתא במדרש רבה בתחילת שיר השירים ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית וגו' א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה ע"כ. וכדאיתא בפרק כל כתבי אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן וכדאיתא ביומא פרק בא לו ויו"ט היה עושה כ"ג לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש וכאלה רבים. כן נראה לי:

הצעיר יששכר בער איילנבורג.

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז

סיום הספר הוא סעודת מצוה לכולי עלמא. אבל סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך ריעות. בפרט בעו"ה אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו, הוא קלון, ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר"ם. ומ"מ נראה, מי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות. וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו, ולשחוק בו, ולנהוג קלות ראש. אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו, ולומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע. שפיר הוא סעודת מצוה. ועליו נאמר המקרא (שה"ש ה, א), שתו ושכרו דודים, בימי המלואים (שהש"ר שם).

מגן אברהם סימן תקסח ס"ק ה

וכ' בס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל וביש"ש ספ"ז דב"ק כ' אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה עכ"ל: אי' סוף ברכות כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכו כאלו נהנה מזיו השכינה.

  • בספר מזמור שיר חנוכת הבית (ורנר) עמ' 7: לפי דבריו הטעם לסעודה זו מפני שהכל נקבע בהתאם להתחלה, וכשחנך הבית בתורה ומצוה אז ההמשך הוא בית של קדושה, ואם בהתחלה עשה מסיבה של הוללות זה כמו שהתחיל לחנך נער בדרך שאינה ישרה אזי קשה אח"כ להדריכו אל הדרך הישרה.
  • וכן משמע באגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ד אגרת תתקלט: בודאי יחנכו אותה בהתועדות חסידותית, און ווי מען שטעלט זיך אזוי פירט דער אויבערשטער, שיהי' א חסידישע ווארימע הויז, באהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל.

קשרים

← חזרה לחיפוש