שם משמואל בראשית פרשת בראשית שנה תרעב
קיצור: הבית מבטא גבול וצמצום והברכה היא בלא גבול וצמצום. וענין הסעודה היא להנות אחרים וכמידתו של אברהם אבינו ע"ה שהיא מדת החסד.
אמרו ז"ל (סוטה יא, א) כל העוסק בבנין מתמסכן [שמביא את האדם לידי עניות - רש"י].
ועיין מהר"ל בספר גבורות ה' (פ' ט"ו) שכתב כי הבנין הוא היפך הברכה כי בברכה אין גדר וגבול ולכך נאמר בברכה ופרצת וגו' והבנין הוא היפך זה שבונה גבולים וגדרים והעוסק בדבר שהוא היפך הברכה מתמסכן, עכת"ד.
ויש לי להוסיף בה דברים ואולי הם בכלל דבריו, כי מאחר שבנין הוא גדר וגבול מוצאו ממדת הדין על כן מעורר מדת הדין, ובהתעורר מדת הדין מתעוררים לרגליו גם כחות מזיקים שמשכנם בצד שמאל מבחוץ שעומדין וצופין מתי יצא מן הדין אשר בצפון לחרוב להרוג ולאבד שיהיו הם גומרים הדין, כי לכל תכלית הוא חוקר.
ועיין שערי אורה (שער ו'), ועיין זהר (ח"ב קפ"ד א) ד"ה פתח ובפי' הרמ"ז שם, וע"כ העוסק בבנין מתמסכן.
ולפי הדברים האלה יש לומר דהא דכתב הזוה"ק (ח"ג רס"ג) סמיך לפתחא אזדמן חד שידא ואית לי' רשו לחבלא, מהאי טעמא הוא, שמחמת הבנין התעוררה מדת הדין וכיון דאיהו אתער סטרא אחרא אתתקף בהדי'.
אבל הש"י זיכנו במצות מזוזה, כי בהופיע שם השם שמה אין עוד מקום להסט"א שהויתה מצד צמצום והסתר אורו יתברך. וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית היא קביעת המזוזה.
ובזה יובן טעם המנהג שעושין סעודה בחנוכת הבית, שענין סעודה להנות אחרים היא מדתו של אברהם אבינו ע"ה מדת החסד, היפך מדת הדין והצמצום, ובזה מתקנין הענין דהעוסק בבנין מתמסכן.
אבל עיקר חנוכת הבית היא קביעת המזוזה, וע"כ היתה דעת הריש גלותא (מנחות ל"ג א) לקבוע מזוזה טרם העמיד הסיפין, עיין פרש"י, למען לא יתחיל המזיק לשים משכנו שמה.
- מנחות דף לג עמוד א - ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב נחמן: קבע לי מזוזתא, א"ר נחמן: תלי דשי ברישא. רש"י: תלי דשי ברישא - העמיד הסיפא [סף, מפתן] בבנין תחלה ואח"כ קבעינהו המזוזות דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ואי קבענא תחילה המזוזה בסיפא והדר הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה קודם שתבא לידי מצוה.
קשרים
- מכאן אפשר להרחיבב בענין צדקה - שכאשר נותנים בעצם מקבלים.