החקירה שחוללה מהפך
בעיר שווינציאן התגורר הגאון ר' שלמה רפאל'ס ר' שלמה היה אחד מראשי הלוחמים נגד שיטתו של הבעל שם טוב, וחתימתו התנוססה על כל כרוז שדיבר בגנותה של תנועת החסידות.
באחד הימים, באופן בלתי צפוי בעליל, הודיע ר' שלמה למנהיגי המאבק: "יותר לא אשתתף במלחמתכם נגד החסידים!".
גאוני וילנה, סלוצק, בריסק, מינסק ושקלוב[1] היו מופתעים מאד. הידיעה המרעישה עברה מפה לאוזן, ועוררה סערה גדולה בקרב חוגי המתנגדים לחסידות.
במשך שבע שנים רצופות היה הגאון הישיש ר' שלמה רפאל'ס הרוח החיה במאבק נגד ה"כת" החסידית. מדוע החליט, לפתע, לערוק מהחזית, ולנטוש את מלחמת המצוה?
השליחים שנשלחו אל ביתו של ר' שלמה, על מנת לדלות מפיו מידע, שבו אל שולחיהם בידיים ריקות. הגאון הישיש שומר על שתיקה, ואינו מגלה לאיש את הטעם להחלטתו המוזרה. רק זאת ניאות לומר לשליחים: "עתה אין לי כל ספק כי החסידים הם יהודים כשרים ושומרי מצוות".
פרישתו של הגאון מהמלחמה נותרה בגדר תעלומה.
בינתיים, הותרה כניסתם של החסידים לעיר שווינציאן. ראשון המבקרים בה היה חסידו של אדמו"ר הזקן, הגאון ר' יוסף כלבו משקלוב. ביקורו הותיר רושם רב על בני הקהילה, ואברכים רבים החלו להתקרב לאורה של תורת החסידות. בין חסידי שווינציאן הטריים, היו מספר נכדים של הגאון ר' שלמה רפאל'ס.
באחד הימים, קרא אדמו"ר הזקן לנכדו של ר' שלמה, אשר למד בליאזנא, וביקש ממנו למסור לסבו כי בזכות קיום הבטחתו יזכה לאריכות ימים ולהצלחה בלימוד התורה.
'בזכות קיום הבטחתו?! איזו הבטחה?', הרהר הנכד בפליאה, אך מסר לסבו את דברי הרבי. על פניו של הסב ניכרה קורת רוח רבה. דברי הרבי שימחו אותו.
כעבור מספר שנים נפתרה החידה.
אל העיר שווינציאן הגיע מייסדה של חסידות חב"ד. עם בואו החלה נהירה של מאות חסידים, וגם של בני תורה רבים, שרצו לפגוש את הרבי ולהפנות אליו את שאלותיהם. גם ר' שלמה רפאל'ס, המתנגד לשעבר, נכנס לחדרו של המנהיג החסידי, ושאלו שאלות שונות בלימוד. הוא יצא מהיחידות בהתפעלות גדולה, כשפיו לא מפסיק להלל את תשובותיו הגאוניות של הרבי.
חלפו שבועיים, במהלכם שהה הצדיק בעיר, וקרב יהודים אל דרך החסידות.
בשבת, לפני תפילת מנחה, אמר אדמו"ר הזקן דרשה בבית הכנסת. כשסיים, קם ר' שלמה רפאל'ס הישיש על רגליו, וביקש לומר מספר מילים.
הוא נעמד על הבימה, וקרא בקולו החלוש מזקנה: "את חטאיי אני מזכיר היום. לפני כשלושים שנה השתתפתי באסיפת גאונים, אשר הכריזו חרם על החסידים. בעמדי בהיכל ה' אוכל להעיד כי כוונתנו הייתה לשם שמים.
"מאז, במשך שבע שנים נלחמתי נגד החסידות, וסבור הייתי שעוסק אני במלחמת מצוה.
"לפני עשרים שנה, עת מלאו לי שבעים שנה, נרדמתי באמצע הלימוד וראיתי חיזיון מופלא. הבעל שם טוב התגלה אלי, ואמר: "אתה ורעיך הכרזתם חרם עליי ועל תלמידיי שלא על פי דין תורה, בלי חקירה ודרישה. חזור בך!".
"כאשר התעוררתי הרהרתי בדברי מנהיג החסידים, והגעתי למסקנה כי הצדק עימו. התורה הקדושה מצוה: "וחקרת ודרשת היטב", ואילו אנו, לא חקרנו ולא דרשנו... מאותו יום התחלתי לחקור את רעיונותיה ומנהגיה של תנועת החסידות, ובמהלך חקירתי התברר לי למעלה מכל ספק, כי החסידים הינם יהודים יראי שמים, הלומדים תורה ומהדרים במצוות. מיד פרשתי מהמלחמה.
"בן תשעים ושלוש שנה אנוכי היום, ובעמדי בהיכל ה' אוכל לברך מכל הלב: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", לראות את פניו של הצדיק הגדול, אדמו"ר הזקן, אשר פועל לעורר בלבבות ישראל יראת שמים טהורה, ואשר בזכות תורתו יתגלה במהרה משיח צדקנו!".
דבריו הנרגשים של ר' שלמה רפאל'ס התפרסמו בכל העיר, ומעתה ידעו כולם כיצד התחולל המהפך בקרבו של נושא נס ההתנגדות.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק ג, עמ' 151 ----[1] ערים בליטא, שהיו מזוהות באופן מובהק עם המאבק וההתנגדות לחסידות.