להבחין בין הקולות
עוני ומחסור שררו בבית הצדיק רבי נחום מצ'רנוביל. ההכנסות הדלות לא הספיקו לכיסוי ההוצאות השוטפות, ובני הבית נאלצו לקנות מוצרי מזון בהקפה. החובות תפחו מיום ליום.
באחד הימים הבליחה קרן אור באפילה. אל רבי נחום הגיע חסיד עשיר ובידו דורון, שלוש מאות רובל. השמועה התפשטה חיש בין בני הבית, והעלתה חיוך על שפתיים.
'מתי תסתיים קבלת הקהל?', הרהר הגבאי, בהביטו בתור הארוך ליד חדרו של הרבי. שוב עיין ברשימה המפורטת שהכין זה עתה, וליבו עלץ בקרבו. הכסף שקיבל הרבי יספיק לכיסוי חלק ניכר מהחובות. הנושים לא יטרידו עוד את משפחת הצדיק, ואפשר יהיה לנשום לרווחה.
הרבי יצא מחדרו לתפילת ערבית. לאחר התפילה הסתגר בחדרו שעה ארוכה, ולאחר מכן הורה לקרוא לחסיד פלוני, שכבר ביקר אצלו היום. איש לא ידע מדוע נקרא החסיד לבוא שנית אל הקודש, אך כולם הבחינו כי הוא נכנס לחדר בגוו שפוף, משל כל טרדות תבל רובצות על שכמו, ויצא זקוף ומחויך.
הרבי המשיך לקבל חסידים עד שעות הלילה המאוחרות. כשיצא אחרון החסידים, נכנס הגבאי.
"רבי, האם אוכל לקבל כסף לכיסוי ההוצאות של בני הבית?".
הצדיק פתח את מגירת השולחן, בה מונחים היו כספי ה"מעמדות", התרומות שהתקבלו מאת החסידים והבאים לחלות את פני הצדיק. הגבאי הציץ פנימה, ולתדהמתו לא היה גבול. במגירה נחו מספר מטבעות כסף, מטבעות נחושת רבים, אך לא היה בה אפילו שטר אחד.
"אתה יכול לקחת את הכסף, מדוע אתה מתמהמה?", התפלא הצדיק.
הגבאי התעשת והושיט ידו אל המגירה. לאחר שמנה את המטבעות, נותר לעמוד על מקומו, מלא מבוכה. מצבם של בני הבית נגע מאד לליבו, אך הוא לא הרהיב בנפשו לשאול את הרבי לאן נעלמו השטרות.
הצדיק הבחין בפניו העגומות של הגבאי, ושאל: "מדוע נפלה עליך עצבות? הרי, תהילה לק-ל, הנותן לחם לכל בשר שלח לנו בחסדו הגדול חסד חינם. הגיעו הנה יהודים רבים ממקומות שונים, וכל אחד השתדל להביא עמו כמה שיכל, עד שנאסף סכום זה".
הגבאי הביט במטבעות, והרהר ברשימת החובות הארוכה. לפתע פרצה השאלה מליבו הדואב: "רבי, והיכן השטרות? הרי היום הביא אחד החסידים שלוש מאות רובל! כסף זה, בצירוף המעות שבמגירה, יכול לכסות את רוב החובות!".
"אכן, הביאו לי היום שלוש מאות רובל", אישר הרבי, "וברגע שקיבלתי אותם, חלפה בראשי מחשבה, 'על מה מגיע לי סכום גדול כל כך? כנראה מצאתי חן בעיני ה' יתברך, ולכן החליט לתת מזונות למשפחתי בהרחבה גדולה', הרהרתי בסיפוק. אולם, לאחר שהתבוננתי בכך שקיבלתי מה' השפעה גשמית, נתמלאתי צער. חששתי שהשפע הגשמי מהווה תחליף לשפע רוחני.
"בין החסידים שביקרו אצלי היום היה חסיד שהגיע שבור ומדוכא. כבר שנה תמימה לא שילם את שכר הלימוד של בניו. המלמד האביון ממשיך בעבודתו, בתקווה כי הכסף יגיע, אולם החסיד שקוע בחובות עד למעלה ראש. כבר שמונה חודשים לא שילם בעד חכירת הריחיים והפונדק. אם לא יפרע את חובו, בעל האחוזה יסלקו בבושת פנים, ויישבר מטה לחמה של כל המשפחה. ובנוסף לכל הבעיות, באה ביתו הבכירה בקשרי שידוכין, ולרש אין אמצעים כדי להשיאה.
"מיד כאשר סיפר לי החסיד על מצוקתו, עלה בדעתי שה' זיכני לשמש כגבאי צדקה. אם אמסור לחסיד את הכסף שקיבלתי, אשתתף בשלוש מצוות גדולות: תלמוד תורה, הצלת משפחה מחרפת רעב והכנסת כלה.
"ביקשתי מהחסיד לנקוב בסכום המעות הדרוש לו להצלת משפחתו מהבוץ ולהובלת ביתו אל החופה, ולתדהמתי הרבה הוא סיפר שחסרים לו שלוש מאות רובלים לשם כך.
"בדיוק שלוש מאות רובל. ראיתי בכך השגחה פרטית. כבר רציתי להושיט יד אל המגירה, כדי לתת לחסיד את הכסף. אולם, לפתע, חלפה בראשי מחשבה חדשה, 'האם עלי למסור את כל הכסף ליהודי אחד? הרי בשלוש מאות רובל אפשר לפרנס שש משפחות!'.
"התלבטתי מאד. האם לתת את כל הכסף לחסיד העומד מולי, או לחלקו בין מספר משפחות? שתי הדעות נראו הגיוניות מאד. לא הצלחתי להכריע ביניהן. לכן, לאחר ערבית סגרתי את דלת חדרי והתבוננתי היטב בשני הרעיונות.
"לאחר התבוננות הגעתי למסקנה, כי מקורן של שתי הדעות בשני השופטים, היצר הטוב והיצר הרע, והרעיון על חלוקת הכסף איננו עצת היצר הטוב. לו היה מקורו ביצר הטוב, היה עולה מיד עם קבלת הכסף. 'נחום, נתנו לך 300 רובל, סכום היכול להספיק לשש משפחות. תן חמש שישיות לנצרכים, ואת הנותר קח להוצאות בני ביתך', היה טוען היצר, ולא מחכה לבואו של החסיד.
"אולם, רעיון זה לא עלה בראשי מיד, אלא רק לאחר שהתכוונתי לשמוע בקולו של היצר הטוב ולמסור את כל הסכום לחסיד האומלל. סימן, שרעיון זה נובע מהיצר הרע הערמומי, המנסה לרמותני, כדי שלא אשמע לקול היצר הטוב.
"קיימתי את עצת היצר הטוב. קראתי לחסיד, ונתתי לו את כל הכסף".
הרבי הריי"צ סיפר סיפור זה לחסידיו, כדי להמחיש את חשיבות ההבחנה בין המחשבות העולות בקרבם. חשוב לזהות את הדוברים, הנפשות והיצרים, שכן, לטעות בזיהוי יש השלכות על העבודה בפועל.
התוועדויות, תשמ"ז, חלק ב, עמ' 378. סיפורי חסידים, עמ' 462