אנשי ליובאוויטש
בדרך כלל, החסידים ציפו בקוצר רוח לימי ראשון, הימים בהם קיבל הרבי ה"צמח צדק" ליחידות, והעניק ברכות והדרכות.
באחת השבתות התאספו בליובאוויטש אורחים נכבדים וגבירים מפורסמים. לאחר התייעצות, החליטו האורחים כי אינם חפצים ביחידות.
"חבל על זמננו וחבל על זמנו של הרבי", אמרו זה לזה. "האם יש לרבי פנאי להאזין לכל פטפוטי הסרק של "עמך"?". "תחת זאת, נבקש כי הרבי יאמר לפנינו מאמר חסידות עמוק", החליטו פה אחד.
ביום ראשון נעמדו ליד חדרו של הרבי, ופצחו בניגונו של אדמו"ר הזקן, שאותו היה נהוג לנגן כהכנה לאמירת מאמר חסידות.
"מה רצונכם?", שאל הרבי, ניצב על סף חדרו.
"חפצים אנו בחסידות, ולא ביחידות!", קראו האורחים הנכבדים.
"אם זהו רצונכם, אני מוכן", ניאות הרבי, "אך רק בתנאי אחד - אף אחד מאנשי ליובאוויטש לא יהיה נוכח בעת אמירת המאמר. למאמר יאזינו האורחים בלבד".
האורחים המרוצים מיהרו לגרש את כל אנשי ליובאוויטש, הממתינים להיכנס ליחידות, ובישרו לרבי בסיפוק כי מילאו את חלקם בתנאי.
"האין כאן איש מאנשי ליובאוויטש?", חקר הרבי.
"אין אפילו אחד", השיבו בביטחון, וציפו בדריכות לתחילת המאמר.
אולם, הרבי לא התחיל באמירת המאמר. במקום זאת הביט בעצב באנשים הניצבים מולו והפטיר: "אם אין כאן אנשי ליובאוויטש, מה לי עוד פה? הרי גם אני מליובאוויטש!".
מגדל עז - מעשה אבותי, אות קכג