הסיפור בקצרה
יהודי נכנס לבעש"ט וסיפר על המזל הרע שפקד אותו. הוא היה עשיר גדול והנה הגלגל התהפך עליו ואיבד את רכושו.
הבעש"ט אמר שזה קרה לו בתור קפידה משמים, שכן פעם ישב עם חברים והריחו טבק מקופסת כסף, ניגש אליהם קבצן וביקש קמצוץ טבק אך לא היה מכבודם לפנות אליו, והוא אף הגדיל לעשות וסגר בפניו את הקופסה. וכיון שכך, נגזר שיאבד את רכושו. "האם אין לי תקוה", שאל היהודי? הבעש"ט השיב כי התיקון שלו יהיה בכך שיבקש טבק מאותו קבצן שבו פגע, וההוא יסרב לו! וכאשר ירגיש בעצמו את הפגיעה הקשה הזו, יבוא על תיקונו.
הוא חיפש את הקבצן והתברר, שהמזל הטוב שלו - עבר לאותו קבצן והוא התעשר ביותר. עוד שמע, שהקבצן-העשיר הוא טוב לב ועוזר לכל אדם. הבין היהודי כי אם ייגש אליו ויבקש טבק, הוא מיד יתן לו, ולכן חיפש הזדמנות לגשת אליו כשיהיה עסוק וכך בוודאי יסרב לו. הוא בירר ושמע שאותו קבצן-עשיר מחתן בקרוב את ביתו, ולכן חשב שזו ההזדמנות לגשת אליו ולקבל ממנו את הסירוב המיוחל. הוא ניגש אליו באמצע ריקודי החתונה וביקש מעט טבק. האבא המאושר משמחת ביתו חייך חיוך גדול, הכניס יד לכיס והגיש לו את קופסת הטבק. המבקש נפל והתעלף על הרצפה. כשהעירו אותו, סיפר לקבצן- העשיר את הסיפור, כי לפני שנים סירב באכזריות לבקשת הטבק שלו, ומאז איבד את רכושו, והתיקון שלו היה אמור להיות בכך שישמע ממנו סירוב לטבק.
חשב האיש רגע ואמר: "רגע, אז אתה בעצם גרמת להתעשרות שלי. כי בזכות זה שפגעת בי בזמנו עם הטבק, נגאלתי ממזלי הרע והתעשרתי. אי לכך, אני חייב לפרנס אותך ולהחזירך לעשירותך...
בגלל מעט טבק
"התכבדו", הכריז העשיר בנדיבות, והעביר את קופסת הטבק העשויה כסף טהור בין היושבים סביבו.
אחד העניים, שישב בשולי בית הכנסת, הביט בעיניים תאבות בקופסה, ולבסוף החליט לקום ולהריח מעט טבק איכותי. העשיר העיף מבט מלא סלידה לעבר מקבץ הנדבות לבוש הסמרטוטים, סגר את הקופסה לפני אפו והטמינה בתוך הכיס. העני שב למקומו מבויש.
לא חלפו ימים רבים והגלגל התהפך. מזלו של העני נסק אל על עד שהתעשר מאד, ואילו העשיר לשעבר הפך לעני המחזר על פתחים.
בכל מקום אליו הגיע, נהג לספר על עברו, ולבקש נדבה הגונה יותר מזו אשר ניתנת לרעיו הקבצנים. במהלך נדודיו הגיע למז'יבוז', וביקש צדקה מגבאיו של הבעל שם טוב.
"אוכל לתת לך סכום רגיל, כמו לשאר העניים. אולם, אם חפצך בסכום מיוחד, יהיה עליי לשאול את פי הבעל שם טוב", אמר הגבאי.
העני הרהר רגעים אחדים, ולבסוף אמר: "אם הגעתי אל ביתו של צדיק, אין לי צורך בנדבה. כל רצוני הוא לפגוש את הבעל שם טוב הקדוש ולהתברך מפיו".
הוכנס העני לחדרו של הצדיק, וגולל את פרשת נפילתו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
"היש עצה, כיצד אוכל לשוב למעמדי הקודם?" התייפח.
"האם זוכר הינך את העני, אשר טרקת לפני אפו את קופסת הטבק?", שאל הצדיק.
האיש זכר, אך תמה כיצד קשור הסיפור למצבו הנוכחי.
"דע לך, כי בגלל מעשך זה ניטל ממך כל רכושך והועבר לעני ההוא", גילה הבעל שם טוב.
"האם יש דרך להשיב לי את הרכוש?" שאל העשיר לשעבר.
"יש דרך אחת ויחידה", השיב הצדיק. "רק אם תבקש מהעני לשעבר להריח טבק והוא יסרב, יינטל ממנו העושר ויחזור אליך".
העני שב לעירו, וציפה לשעת כושר.
באחד הימים נודע לו כי העשיר עומד לחתן את ביתו. הוא יערוך חתונה מפוארת, בה אף ייערך שולחן מיוחד לעניים.
'בעת החתונה יהיה העשיר טרוד בקבלת פניהם של אורחים נכבדים, ובקשתי להריח טבק תדחה על הסף', הרהר העני בשמחה, וספר את הימים.
ביום החתונה, התיישב ליד השולחן המפואר שנערך לעניי העיר, ולא התיק עיניו מאבי הכלה.
כאשר עלו אב החתן ואב הכלה על שולחן והתחילו לרקוד לקול תשואות רמות, מיהר העני לעברם. בזריזות זינק על השולחן, וביקש מאבי הכלה: "התואיל לתת לי מעט טבק להרחה?".
כולם הביט בתדהמה בעני המרופט המעז להיעמד בין המחותנים כשבפיו בקשה חצופה.
רק אבי הכלה נותר שליו.
"בבקשה, ידידי", אמר במאור פנים, והוציא מכיסו את קופסת הטבק המוזהבת.
העני התעלף.
"מים! מים!", קרא הגביר המבוהל. כאשר עוררו את העני מעלפונו, שאלו אבי הכלה בדאגה: "מה אירע לך לפתע? אינך חש בטוב?".
העני נאנח במרירות, וסיפר את כל השתלשלות האירועים, מאז טרק את קופסת הטבק בפני עני, שאינו אלא אבי הכלה. לבסוף ציטט את דברי הבעל שם טוב, שהיו תקוותו האחרונה.
הגביר האזין לסיפור בהשתתפות כנה ולבסוף אמר: "מהיום אני דואג לכל מחסורך".
הוא בנה בית נאה למשפחת העשיר לשעבר, ומדי שבוע סיפק לו מעות לכיסוי הוצאות בני הבית ברווח.
ראה מעשה, עמ' 333
עיבוד נוסף
טוביה בולטון, חב"ד.אורג היו היה יהודי חסיד עשיר היה מפורסם בחסידותו נקרא לו ר' יעקב.
יום אחד עמד ר' יעקב בחדרו של הצדיק רבי ישראל הבעל שם טוב. הוא עמד על סף דמעות.
"אינני מבין!" הוא התלונן. "בכל מה שאני שולח את ידיי אני נכשל. בעבר היו לי חושים עסקיים מוצלחים, אך נראה כי קללה חלה על ראשי! האם מישהו קילל אותי?"
הבעל שם טוב לא השיב. ר' יעקב המתין אך לא יכל לשאת את השקט.
"בכל פעם שאני משקיע, הכסף יורד לטמיון. אני מפסיד סכומי עתק בכל יום. מה אוכל לעשות?"
הבעל שם טוב הביט בו בעצב ואמר "קופסת הטבק שלך."
"קופסת הטבק שלי?" שאל ר' יעקב בדאגה, שולח את ידו הרועדת אל כיס מקטורנו ומוציא קופסת זהב קטנה ומקושטת, אותה הוא פתח לרווחה.
אך הבעל שם טוב לא הביט על קופסת הטבק. הוא המשיך בדבריו.
"בערך לפני חצי שנה, ישבת בבית הכנסת עם כמה מחבריך. הוצאת את קופסת הטבק והצעת להם שאיפה. האם אתה זוכר?"
"אני... אהממ... כמעט בכל יום... אנו יושבים ביחד אחרי תפילת שחרית, ואחד מאיתנו מוציא את קופסת הטבק שלו ומעביר לכולם..."
"האם אתה זוכר את היום בו הצעת שאיפת טבק לכולם, אך כאשר ראית קבצן מתקרב לכיוונכם כדי לקחת קצת טבק, סגרת את הקופסה והנחת אותה בחזרה בכיסך? האם אתה זוכר זאת?"
ר' יעקב ניסה לא להיזכר, אך המחזה שב וצף מול עיניו. הוא לא רצה שהקבצן המוזר הזה יתקרב אליהם. הוא הדיף ריח לא נעים. וחוץ מזה, הוא היה באמצע שיחה עם החברים שלו...
"ובכן" סיים הבעל שם טוב את דבריו, "אולי עבורך לא היה בכך מאום שכן עשירותך הקשתה את לבבך, אך פגעת וביישת את אותו קבצן בעצם נשמתו. נגזר עליך בשמיים כי כל רכושך יילקח ממך ויועבר לאותו קבצן".
ר' יעקב היה בהלם. הוא לא האמין למשמע אזניו: הכול בגלל שאיפת טבק? האם זה אמיתי או חלום? אך הוא ידע היטב: הוא מפסיד את כל רכושו בקצב מהיר. לא הייתה זו קללה של אדם אחר, הייתה זו הקללה שהוא המיט על עצמו.
"האם יש דרך בה אוכל..." הוא החל לגמגם.
"הדרך היחידה בה תוכל לקבל את רכושך חזרה" אמר הבעל שם טוב, "הוא אם הדבר יקרה שוב בכיוון ההפוך: אם תבקש ממנו שאיפת טבק והוא יסרב, רכושך יילקח ממנו ויושב לך."
ר' יעקב שב הביתה. מצב העסקים שלו המשיך להתדרדר בקצב מהיר, תוך שבועות ספורים הוא איבד את הכול, כולל את ביתו ואת חפציו, בדיוק כמו שניבא הבעל שם טוב.
הוא גם גילה כי הקבצן – נקרא לו יצחק – הפך להיות איש עסקים מצליח. השקעותיו הצליחו והוא נחשב לאחד האנשים העשירים במדינה.
כמה פעמים שקל ר' יעקב לגשת ליצחק. הוא יצא מביתו בבוקר כדי לבקש ממנו שאיפת טבק, אך לבסוף החליט שלא לעשות זאת. הוא יחכה להזדמות מתאימה, זמן בו יצחק יהיה עסוק ויסרב לבקשתו.
סוף סוף הגיע הרגע.
בוקר אחד, על לוח המודעות בבית הכנסת נתלתה מודעה. "תושבי העיר מוזמנים לחתונה של... בתו של מר יצחק, בעוד שבועיים, בכיכר העיר."
שבועיים לאחר-מכן ר' יעקב היה מוכן עם תוכניתו.
טקס החתונה היה בעיצומו. התזמורת ניגנה ניגון מרגש, הזוג המאושר עמד תחת לחופה; הרב סיים את שבע הברכות, החתן שבר את הכוס והתזמורת פרצה בשיר שמח. מאות אנשים סבבו את הזוג הצעיר ואת הוריהם, רוקדים ומאחלים להם "מזל טוב!"
ובאותו הרגע ר' יעקב רץ למר יצחק, נגע בכתפו ואמר "תן לי בבקשה שאיפת טבק!"
יצחק הסתכל עליו במבט מוזר. אז הוא הביט לאחוריו, לעבר האדם עמו שוחח קודם לכן (יופי! הוא מתעלם ממני! חשב ר' יעקב), התנצל, הסתובב שוב כשקופסת טבק בידו והעניק אותה לאדם הזר אותו לא הכיר.
ר' יעקב התעלף. הוא נלקח לחדר צדדי, ולאחר מספר רגעים מר יצחק הופיע.
"הוא יהיה בסדר" אמר הרופא. "אולי הוא לא שתה מספיק."
"אך מדוע הוא בוכה?" לא הבין יצחק.
"אספר לך מדוע" השיב ר' יעקב. "האם אתה זוכר אותי? אני הוא האדם העשיר שפגעתי בך ולא רציתי לתת לך שאיפת טבק לפני כמה חודשים בבית הכנסת. בשל כך נגזר עליי שאאבד את כל עושרי, וכי אתה תקבל אותי. מכיוון שאתה לא התנהגת באנוכיות כפי שהתנהגתי אני, פספסתי את האפשרות היחידה לקבל בחזרה את כל עושרי!" והוא החל לבכות שוב.
אך לסיפור שלנו יש סוף טוב.
כשמר יצחק שמע את כל הסיפור, הוא הרגיע את ר' יעקב, הזמין אותו להצטרף לסעודת החתונה ואמר לו: "אם הבעל שם טוב אמר שאתה הוא הגורם לעושרי הפתאומי, הרי בטח שעליי להכיר לך טובה. אתן לך בית ואוודא שתהיה לך פרנסה במשך כל ימי חייך..."