שלוש עצות
החנווני נאנח במרירות. חנותו הומה קונים, הרווחים זורמים אל הקופה, ובסוף החודש – הפסדים בלבד! כיצד ייתכן הדבר? המציאות מנוגדת לכל היגיון!
המאזן לא משתנה כבר חודשים ארוכים.
החנווני, ששמע רבות על הרבי ה"צמח צדק", החליט לנסוע אל הצדיק ולבקש את עצתו וברכתו.
"התרצה להצטרף לנסיעתי?", שאל את מכרו הוותיק.
המכר, רופא במקצועו, סבל אף הוא מבעיה. אך מעטים הזמינו אותו אל ביתם, והפרוטות שקיבל תמורת עבודתו לא הספיקו לפרנסתה של משפחתו. חיי הדוחק לא היו קלים וכל מוצא לא נראה באופק.
"אבוא עימך. אולי ברכת הצדיק תושיע אותי", אמר הרופא, והחל להתארגן ליציאה לדרך.
אל השניים הצטרף יהודי נוסף מבני עירם. מצבו הכלכלי היה שפיר ביותר, והוא נחשב לאדם אמיד, אך עליו העיק כאב מסוג אחר. חשוך בנים היה האיש. הוא קיווה כי בזכות ברכת הצדיק תתמלא משאלת לבבו.
יצאו השלושה ממינסק עירם, כשפניהם מועדות לליובאוויטש, והתקווה מפעמת בקרבם.
בהגיעם לחצר הרבי, ביקשו להיכנס ליחידות.
"מעתה תעלה על יצועך בשעת לילה מאוחרת, ותקום עם שחר", יעץ הרבי לחנווני.
"לבושך הפשוט והליכתך רגלי אינם מוסיפים לך כבוד", אמר הרבי לרופא. "קנה סוס ועגלה, לבש בגדים נאים, והאנשים יתחילו להזמינך, ואף לשלם לך שכר הגון".
"לון עם אשתך לילה אחד ב"בית הכנסת אורחים", עם כל האביונים מקבצי הנדבות", הורה הרבי לעשיר.
לאחר היחידויות שבו השלושה אל ביתם. הרופא לווה כסף ממכרו החנווני, רכש עגלה וסוס, והחל ללבוש בגדים נאים. ההזמנות תכפו מיום ליום. כולם הביטו ביראת כבוד לעבר הרופא היורד מעגלתו, ושילמו לו בנדיבות על ביקוריו. בתוך חודש כבר יכול היה לפרוע את חובו לחנווני.
החנווני התפעל מהצלחתו המופלאה של ידידו הרופא, וקיים גם הוא בקפדנות את הוראת הצדיק. המעיט בשינה, והרבה לסובב סביב חנותו. באחד הימים נדהם לגלות, כי עובדיו חפרו מנהרה, דרכה היו מבריחים סחורות מן החנות.
לאחר שפוטרו העובדים אשר שלחו ידם בגניבה, השתנה המאזן החודשי באופן מעורר השתאות. הרווחים היו נאים, והעסק שגשג ופרח.
ראה העשיר את הצלחתם של חבריו למסע, ולמרות סלידתו משהייה במחיצת אביונים, החליט לקיים את הוראת הצדיק. לבשו הוא ורעייתו בגדים קרועים, והגיעו אל "בית הכנסת אורחים".
כל הלילה לא עצמו עין. הביטו בעניים הישנים על הארץ שנת ישרים, והתגעגעו למיטות הרכות שהותירו בבית. עם שחר החלו העניים להתעורר, ולנהל שיחות על דא ועל הא.
בתוך שיחתם הזכירו את עשירי העיר, ומתחו עליהם ביקורת חריפה. הם כעסו במיוחד על מיודענו ואשתו, שליבם נותר אטום לתחינות האומללים, ואינם מניחים למקבצי הנדבות לעבור את סף ביתם.
העשיר ואשתו החווירו והסמיקו חליפות. בבושת פנים עזבו את בית הכנסת האורחים.
כעת ידעו מדוע נגזר עליהם כי לא ייזכו לפרי בטן, וקיוו כי שינוי בהנהגה יגרור שינוי בפסק דין של מעלה.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יז, עמ' 183