בדורנו נותרה הצדקה

בדורנו נותרה הצדקה

אווירת רצינות אפפה את היושבים סביב השולחן הערוך. פניהם חמורות הסבר של המסובים העידו כי לא התאספו כאן לרגל שמחה, ואף לא באו לביקור נימוסין.

גזירה חדשה ריחפה מעל ראשי היהודים, והצדיקים התכנסו יחדו בעיירה ברדיטשב, כדי לטכס עצה ולהחליט על דרכי פעולה.

דממה שררה בחדר עת אדמו"ר הזקן, היושב בראש השולחן, פצה את פיו ואמר: "לדעתי, עלינו להטיל על כל אחד מיהודי האיזור לתרום סכום מסוים לצורך העניין".

אך סיים את דבריו, נשמעו נקישות על הדלת.

אדמו"ר הזקן ישב כשגבו מופנה לפתח, ולא יכול היה לראות את פני הנכנס. אולם, הנוכחים, המורגלים לגילויי רוח הקודש, לא התפלאו כלל כאשר הכריז רבינו: "הסבא בא".

לחדר נכנס "הסבא" משפולע, והחל להתהלך אנה ואנה, מהורהר.

"ייטול נא ידיו ויסב עמנו אל השולחן", קרא לעברו אדמו"ר הזקן. ברם, הסבא המשיך להתהלך בחדר, שקוע בשרעפיו. נראה היה כי כל מחשבותיו נתונות לבעיה המעיקה, ואינו מבחין כלל בנעשה סביבו.

אך אדמו"ר הזקן לא הרפה. שוב פנה אל הסבא והזמינו אל השולחן: "יואיל נא ליטול ידיו ולהצטרף לסעודתנו!".

הסבא לא השיב דבר.

רבי לוי יצחק מברדיטשב הביט במחזה בפליאה, ולבסוף החליט להתערב.

"מחותן, כלום אינו יודע, שהסבא מתענה משבת לשבת?", פנה אל אדמו"ר הזקן.

אדמו"ר הזקן לא התייחס לדברי הצדיק מברדיטשב, ושוב פנה אל הסבא משפולע. הפעם, נענה הסבא להזמנה, נטל את ידיו והצטרף לסעודת הצדיקים.

בעוד הצדיקים משוחחים על אודות המצב המורכב, שוב נשמעה נקישה על הדלת, ורבינו הזקן הכריז, מבלי להסב ראשו אל הפתח: "הגיעו שליחיו של הצדיק רבי ברוך ממז'יבוז'".

השליחים נכנסו לחדר, ומיד פנו אל אדמו"ר הזקן: "רבינו שלח אותנו לומר לו, שבימי מרדכי ואסתר לא ביטלו את הגזירה באמצעות איסוף כספים, כי אם נקטו באמצעים אחרים!".

אדמו"ר הזקן חייך, ופנה אל הנוכחים: "שימעו נא רבותיי, רבי ברוך אומר שאני מרדכי של הדור![1]"...

לאחר מכן פנה אל השליחים, והשיב על טענתם: "תאמרו לרבי ברוך, שהתשובה כוללת שלושה דברים: צום, קול וממון. התענית – הועילה בימי נינווה. תפילה – היתה בימי מרדכי ואסתר. ומה נותר לנו, בדורנו זה? רק הצדקה".

סיפורי חסידים, עמ' 471 ----[1] בין אדמו"ר הזקן לרבי ברוך ממז'יבוז' שררה מחלוקת.