פתוח תפתח את ידך
שניים מחסידיו של אדמו"ר הזקן התברכו בעושר רב. לאחד קראו ר' זלמן מדוברובנה, ולשני ר' פנחס רייזע'ס משקלוב. השניים חיבבו מאד את מצות הצדקה, ור' זלמן אף כתב בצוואתו כי אין לו זכויות להישען עליהן ביום הדין, מלבד כוחו של הרבי וכוחה של הצדקה.
פעם שמע ר' פנחס כי ר' זלמן מהדר מאד במצות הצדקה, ונסע לדוברובנה כדי ללמוד מדרכיו. בעת ביקורו בבית רעהו, הבחין בשלוש תיבות הניצבות תמיד לפני בעל הבית. באחת היו מטבעות זהב, בשנייה מטבעות כסף, ובשלישית מטבעות נחושת.
כל הזמן התדפקו עניים על הדלת. בני הבית קיבלו אותם בסבר פנים יפות, ובעוד האומללים מתנים את צרותיהם, היה ר' זלמן מעריך מה גודל הנדבה לה הם זקוקים, מכניס את ידו לתיבה המתאימה, נוטל חופן מטבעות, ומגיש לנזקק שלפניו.
ר' פנחס התפעל מאד מהנדיבות הגדולה, ובשובו לביתו החל ליישם את השיטה שלמד בדוברובנה.
פעם סיפר ר' פנחס לרבו, אדמו”ר הזקן, על השיטה החדשה בנתינת הצדקה, אותה למד בבית ר' זלמן, והוסיף: "למרות הכל, קיים הבדל אחד ביני לבין ר' זלמן. נתינת הצדקה שלו גדולה הרבה משלי. ר' זלמן אינו פותח את היד כלל כדי לבדוק כמה יש בה, ואילו אני אמנם נותן לעני את כל מה שהעלתה ידי, אך, בכל זאת, איני מתאפק ומעיף מבט במטבעות".
סיפורי חסידים, עמ' 471