הזדמנות ש(כמעט) הוחמצה
"לא חסר לי דבר, רבי", התגאה העשיר. "הגעתי לכאן רק כדי לחזות בצדיק, אשר שמו נישא למרחקים!".
הבעל שם טוב הביט בעשיר היהיר, ואמר: "אם אינך זקוק לברכה, לפחות אספר לך סיפור".
•
מעשה בשני חברים טובים, שגדלו יחד ואהבו זה את זה בלב ונפש.
בחלוף השנים נפרדו דרכיהם של השניים. הם נסעו לערים שונות, הקימו בתים ושלחו ידיהם במסחר. המזל האיר להם את פניו, והם צברו עושר רב. הטרדות השכיחו את הידידות, והם לא התראו שנים ארוכות.
באחד הימים הורע מזלו של אחד החברים. מצב עסקיו הידרדר במהירות, ותוך זמן קצר עמד לפשוט את הרגל. לפתע נזכר בחבר הילדות שלו, והחליט לבקש את עזרתו.
החבר העשיר קיבלו את רעהו במאור פנים, והצטער לשמוע על מצוקתו. "אל דאגה, ידידי, אעניק לך מחצית מרכושי, ובעזרת ה' תצליח לשקם את עסקיך".
האיש לא האמין למשמע אוזניו. אמנם קיווה לקבל נדבה הגונה, אך לא תיאר לעצמו כי יפגוש בנדיבות נדירה כל כך. הוא נטל את הכסף במבט אסיר תודה ושב לעירו.
חלפו שנים, והחבר השני איבד את כל רכושו. לאחר שכל ניסיונותיו להשתקם לא הועילו, החליט לבקש עזרה מחברו.
'לאחר שעזרתי לו בנדיבות כזו, גם הוא לא ישיב פניי ריקם', הרהר במהלך הנסיעה. המחשבות הנעימות אודות הפגישה עם חבר הילדות נסכו בו תקווה.
גדר גבוהה הקיפה את הטירה המפוארת. השער היה נעול.
החבר העני נקש על השער שעה ארוכה, עד שמשרת הדור לבוש יצא לעברו ושאל למבוקשו.
"מסור לבעל הבית כי חברו הטוב מבקש לראותו", אמר.
המשרת נעלם, ושב כעבור מספר דקות. "אדוני עסוק כעת. הוא אינו מכיר את שמך, ולא יוכל לקבל אותך".
החבר הנדהם הביט בגבו של המשרת המתרחק, וחש כי ראשו מסתחרר. תקוותיו נופצו לרסיסים, וכאב האכזבה היה קשה מנשוא.
"מאז התעשר האיש בשנית, הפך לקמצן גדול", סיפרו לו האנשים, אולם הוא עדיין מיאן להאמין.
למחרת שב אל הטירה ונקש על השער.
"אדוני ביקש כי לא תטריד אותו עוד", הודיע המשרת, והעני סב על עקבותיו בוש ונכלם.
ליבו לא יכול היה להכיל את הכאב העצום, והוא נפל למשכב. כעבור תקופה קצרה השיב את נשמתו המיוסרת לבוראה.
באותו יום נפטר גם העשיר כפוי הטובה.
השניים התייצבו יחד בפני בית דין של מעלה. החבר שהרבה לעסוק במעשי צדקה וחסד, ואף תמך ברעהו בעת צרה, נשלח לאלתר לגן עדן. החבר השני, שגירש את העניים אשר ניצבו על סף ביתו, והיפנה עורף לרעהו, נידון לגיהינום.
"אני מוותר לרעי על מחצית מזכויותיי!", הכריז הרע הנאמן.
בבית דין של מעלה התפעלו מאד ממסירותו של החבר הצדיק כלפי רעהו הרשע, והוחלט להתחשב בבקשתו ולהעניק לחוטא הזדמנות נוספת.
שתי הנשמות ירדו שוב לעולם הזה. נשמת הרע הנאמן הגיעה למשפחה ענייה, ואילו נשמת הרע כפוי הטובה הגיעה לבית אמיד. עם השנים אימץ כל אחד מהשניים את אומנות אביו. בן העניים חיזר על הפתחים, ואילו בן העשירים ניהל את עסקיו ביד רמה.
ההשגחה העליונה זימנה מפגש בין השניים.
העני, שכבר מספר ימים לא בא אוכל אל פיו, התדפק על דלתו של העשיר.
"מה מעשיך על סף ביתי, מקבץ נדבות שכמותך!", לעג העשיר. "לא השקעתי מאמצים בצבירת ממון כדי לחלוק אותו עם עצלנים, אוכלי לחם חסד".
העני הפגוע האזין לתוכחה בדומיה, ולפתע התמוטט ארצה ללא רוח חיים.
•
הבעל שם טוב סיים את סיפורו.
פניו מדושנות העונג של העשיר חוורו לפתע כסיד, וכל גופו רעד ללא שליטה. הוא זכר את הדמות הצנומה שהתדפקה לפני ימים אחדים על דלת ביתו.
"רשע שכמותי! איבדתי את חלקי לעולם הבא!", קונן. "מה אעשה, רבי? האם נותר עוד סיכוי?".
הצדיק שתק, מאפשר לאיש שמולו לנקות בדמעות התשובה את שאריות הגאווה וגסות הרוח. לבסוף אמר: "מעתה לא תהנה עוד מרכושך. דאג לכל מחסורם של אלמנת העני ויתומיו, ואת הנותר מכספך פזר לצדקה. עסוק בתשובה ובתפילה, ואולי תצליח לתקן את החטא".
העשיר עזב את חדרו של הצדיק כשעיניו אדומות וגבו שחוח. הוא קיים את ההוראה בדייקנות, וקיווה כי בזכות תשובתו יזכה להשיב חלק לעולם הבא.
שיחות לנוער, אלול תשכ"א