"צדק צדק תרדוף"
פעם, בעת התוועדות, החל הרבי ה"צמח צדק" לספר לחסידיו סיפור: מעשה במוכסן, שחכר קרקעות ופונדקים מהפריץ והשכירם ליהודים. בהגיע מועד הפירעון היו השוכרים מעבירים לו את התשלום, והוא היה פורע את חובו לפריץ.
אחד השוכרים התקשה לשלם תמורת בית המרזח, וצבר חובות. החובות תפחו מיום ליום, והמוכסן איים על השוכר כי יאלץ לסלקו מבית המרזח.
השוכר חשש לאבד את מקור פרנסתו, ונסע לרבו, רבי ישראל מרוז'ין, כדי לבקש את ברכתו.
האזין הצדיק למצוקתו של החסיד האומלל, וזימן אליו את המוכסן. ברגש רב תיאר את מצבה הקשה של המשפחה, העומדת לאבד את מטה לחמה, והצליח לעורר את רחמיו של המוכסן טוב הלב.
"רבי, אני מוחל לו על כל החובות, ואף מקטין מעתה את סכום השכירות. רק שיקפיד לשלם בזמן", אמר.
חלפה תקופה, ושוב הגיע מועד הפירעון. לחוכר האביון לא היתה אפילו מחצית מהסכום הדרוש.
"באתי לקראתך, אך לא עמדת בהתחייבות. יהיה עליך למצוא לעצמך פרנסה אחרת", אמר המוכסן בצער.
החוכר העני לא התייאש. שוב הגיע אל רבו, וביקש את עזרתו.
רבי ישראל זימן אליו את המוכסן, וביקש ממנו לחמול על העוללים הרכים, שגזירת גירוש מרחפת מעל ראשם.
המוכסן הרחמן לא יכול היה לסרב לצדיק, והבטיח למחול על החוב, להוריד עוד יותר את סכום השכירות, ואף להאריך את פרקי הזמן שבין פירעון לפירעון. מעתה ישלם החוכר סכומים זעומים לעתים רחוקות.
למרבה צערו של המוכסן, לא עמד החוכר גם בהתחייבותו הנוכחית.
"עליך לעזוב את בית המרזח", פסק המוכסן.
שוב נסע החסיד לרבו, מצפה לישועה. הצדיק זימן אליו את המוכסן וניסה לדבר על ליבו, אך ללא הועיל. המוכסן היה נחרץ: "ויתרתי לו כבר פעמיים. לא אוכל עוד ללכת לקראתו".
החוכר ובני משפחתו עזבו מתוך בכי את בית המרזח.
כאשר עלתה נשמתו של המוכסן למרומים, יצאו לקראתה מלאכים רבים, אשר נוצרו ממעשיו הטובים, אך מולם הופיעו מקטרגים וטענו: "המוכסן חייב בדין! הוא נישל משפחה מפרנסתה!".
בבית דין של מעלה נפסק כדעת המקטרגים.
"אבל מחלתי לו פעמיים על סכומים גדולים, ועשיתי כל אשר ביכולתי כדי לסייע לו", טען המוכסן.
"אתה חייב בדין", שב וקבע בית דין של מעלה.
"מלאכי מרום אינם מודעים לקשיים עימם מתמודדים אנשים בעולם החומרי", טען המוכסן, וביקש להביא את דינו לפני צדיקים.
בקשתו נתקבלה, והדין נמסר לשני צדיקים, רבי יוסף קארו, והב"ח (= ה"בית חדש").
"חייב", פסקו השניים.
"אין זה הוגן", טען המוכסן. "נשמותיהם של הצדיקים הללו נטשו מזמן את הגוף, וכעת יושבות ונהנות מזיו השכינה. כבר אינן זוכרות את הקשיים והבעיות של היהודים החיים בעולם הגשמי!".
"אנא, הביאו את דיני לפני שני צדיקים החיים בעולם העשייה הגשמי, נשמות בתוך גופים. הללו ייטיבו להבין את המצב, ולפסוק פסק אמיתי!".
•
הרבי ה"צמח צדק" סיים את סיפורו, ופנה אל חסידיו: "מה דעתכם, המוכסן צודק או אשם?".
החסידים שתקו, חוששים לפצות את פיהם.
"אני אומר שהוא צודק, ומה אומרים אתם?", קרא הרבי, ונעמד.
הרבי והחסידים הכריזו יחדו: "הוא צודק, צודק, צודק!".
רעד חלף בגוויהם של החסידים. כולם הבינו כי הם שותפים למאורע נשגב ביותר. הרבי פוסק בעולמות העליונים!
רשימות דברים, חלק ג, עמ' קכז. שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 59