מי דיווח לרבי?
שלהי אלול. שנה חדשה עומדת בפתח. ליבו של המלמד מתרונן בקרבו, בקרוב יזכה להתראות עם רבו, אדמו"ר הזקן.
"בכוונתי לעזוב את הכפר לקראת הימים הנוראים", עדכן המלמד את מעסיקו, אביהם של תלמידיו השובבים.
"מה? לא תישאר בכפר?" התאכזב הכפרי. בטוח היה שהמלמד המלומד ינחה את התפילות וישמש כבעל תוקע. מדוע החליט לנטוש את הכפריים הפשוטים בתקופה כל כך לא פשוטה?
"מצטער. כל שנה, בראש השנה, מסתופף אני בצילו של הרבי, ולא אוכל לחרוג ממנהגי", נימק המלמד את עזיבתו המתוכננת.
"איזה רבי?" תמה הכפרי. הוא נהג לכנות את המלמד בשם "רבי", ולא הבין כיצד ייתכן שה"רבי" הנכבד נוסע ל"רבי"...
חיוך עלה על שפתיו של המלמד. הוא הסביר לכפרי הפשוט מהו צדיק, ראש בני ישראל, אשר כולם נוהרים אליו מתוך כמיהה לזכות בברכותיו.
"היות והרבי הוא ראש כל נשמות ישראל, מן הראוי להסתופף בצילו בראש השנה", סיים המלמד את הסברו.
הכפרי הרהר בדברים ששמע ולא הסתיר את התפעלותו.
"גם אני רוצה לנסוע לרבי הגדול הזה", החליט.
"אתה מוזמן להצטרף", שמח המלמד העני. כל שנה כיתת רגליו בדרכים, והפעם יוכל להתרווח בניחותא בעגלת הכפרי ולצפות בנוף החולף.
השניים עלו על מרכבה. הכפרי הצליף בסוסים והם פתחו בדהרה.
לעת ערב עצרה העגלה ליד בית מדרשו של אדמו"ר הזקן. החסידים הקיפו את המלמד, לחצו את ידו בחום, ושוחחו עמו בידידות רבה. הכפרי נותר לעמוד בצד, פגוע. איש לא הכירו, ולא ברכו לשלום.
תסכולו של הכפרי גבר כאשר נכנס ליחידות אצל הרבי.
הוא הביט ברבי בשתיקה, לא יודע מה לומר. הרבי חיכה שיפצה את פיו, אך הוא מילא פיו מים.
"נו?" אמר לבסוף הרבי.
הכפרי שתק.
"נו?" חזר ואמר הרבי.
"רבי, למה אתה אומר "נו""? שאל הכפרי בקפידה.
הרבי הביט בו בעיניו הקדושות, ואמר בניגון: "קורה שיהודי עובר עבירה, עובר על לאו זה ועל לאו זה..."
הכפרי הקשיב בתימהון כיצד מונה הרבי את כל העבירות שבהן נכשל הוא עצמו במהלך חייו.
'המלמד כפוי הטובה...' הרהר הכפרי בכעס, בצאתו מן היחידות. 'אני מפרנס אותו ודואג לכל מחסורו, והוא, במקום לנצור לשונו, משיב לי רעה תחת טובה?!'
כאשר נפגש עם המלמד, קרא לעברו בהתרסה: "אינך מתבייש?! כפוי טובה שכמותך!"
המלמד לא הצליח להבין מה עורר כל כך את חמתו של מעסיקו.
פני הכפרי האדימו והוא המשיך לצעוק בזעם: "ראית את העבירות שעשיתי, וסיפרת הכל לרבי שלך... רכלן שכמותך! לא לשם כך הכנסתי אותך הביתה... נתתי בך אמון, ואתה הכפשת את שמי! מהיום, לא תעבור את סף ביתי! חפש לך עבודה אחרת!"
המלמד נבהל. חבל היה לו על תחושותיו המוטעות של הכפרי התמים. כמו כן, הוא לא חפץ לאבד את המשרה הטובה בבית הכפרי.
לחינם ניסה לשכנע את הכפרי הזועם כי לא סיפר לרבי דבר. הכפרי מיאן להקשיב. לאחר שהבין כי אין תועלת בשכנועיו, נכנס המלמד ליחידות וביקש מהרבי לשוחח עם הכפרי ולהסביר לו שלא קיבל עליו מידע מאיש.
קרא הרבי לכפרי, ואמר: "לחינם כעסת על המלמד. הוא לא סיפר לי מאומה".
"אם כן, כיצד ידעת על כל מעשיי?" הקשה הכפרי בחוסר אמון.
"וכי אמרתי שאתה עברת על הלאווים שמניתי? הזכרתי עבירות בהן עלולים אנשים להיכשל. מניין לי לדעת שאתה עברת את כל העבירות הללו?"
נבוך הכפרי.
"האמנם לא גילו לך? שומו שמים! רבי! נכשלתי בכל החטאים הללו..." התוודה.
אדמו"ר הזקן האזין לוידויו וסידור לו תיקון תשובה. הכפרי היטיב את מעשיו והתקרב לדרך החסידות.
רשימות דברים – חלק ד, עמ' קעג. שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 34