ניגון שענה על כל הקושיות
שקלוב, אחד המעוזים המפורסמים של המתנגדים לחסידות. עיר בה שוכנות תורה וגדולה, מגורם של תלמידי חכמים מופלגים לצד גבירים בעלי השפעה. עיר בה חולקים כבוד גדול לתורה ולומדיה, אך מוחים בתוקף נגד כל דבר שריח חסידות נודף ממנו...
למרות הרדיפות, צמחה בעיר קהילה חסידית קטנה.
באחד הימים, עבר דרך שקלוב חסיד של אדמו"ר הזקן, והחליט לחזור בפומבי על רעיון חסידי ששמע מרבו: "במשנה נאמר: "כל בעלי השֵיר, יוצאין בשֵיר ונמשכין בשֵיר (=הפירוש המקורי והפשוט של המאמר: חיות ובהמות שמובלות באמצעות חבל קשור בטבעת, מותר להוציא אותן ולהוביל אותן בשבת בטבעת זו)". "שֵיר" – לשון שִיר. בעלי השיר אלו הם הנשמות והמלאכים, וההעלאה וההמשכה שלהם נעשות על ידי ניגון ושיר".
כאשר שמעו חסידי שקלוב את דבר התורה הקצר, צער מילא את ליבם.
"החלטת לא להסתפק בקיתונות הלעג שהיו מנת חלקנו, ולתת למתנגדים עילה נוספת להתלוצץ על חשבוננו?" נזפו החסידים באורח.
חששם התגלה כמוצדק. המתנגדים אכן לא הפסידו אף הזדמנות להקניט את עדת החסידים.
"ממש רעיון גאוני! "שֵיר" מלשון שירה! נראה שהחסידים לא למדו מעולם משנה וגמרא... המשנה מדברת על בהמות, והחסידים על מלאכים... בעלי חלומות שכמותם!"
החסידים שמעו חרפתם ושתקו. למודי ניסיון ידעו כי המתנגדים ימשיכו לגחך, גם אם יענו להם תשובה ניצחת.
בעוד חסידי שקלוב מייחלים כי הרעיון המוזר ישקע בתהום הנשייה, עבר רבם, אדמו"ר הזקן, דרך עיר התורה המפורסמת.
למדני שקלוב שמעו על גאונותו העצומה של מייסד חסידות חב"ד, והחליטו להזמינו אל בית המדרש, כדי שיתרץ את קושיותיהם הלמדניות.
אדמו"ר הזקן עלה על הבמה, וקרא: "האומר לכם דבר תורה, כדי לתרץ את קושיותיכם? לא. אנגן ניגון. ההמשכה וההעלאה של הנשמות והמלאכים הן על ידי ניגון..."
הרבי החל לנגן בדבקות.
הס הושלך בחלל בית המדרש. גאוני שקלוב עמדו שקועים בשרעפים, חשים כי הניגון המופלא מגלה בקרבם את מעיינות החכמה. מוחם וליבם נפתחו לרווחה. מחשבותיהם נישאו על כנפי הצלילים הזכים, נסקו אל על, אל היכלות טמירים, בהם לא זכו לבקר מעודם. לפתע נעלמו כל סימני השאלה כלא היו. התשובות היו פשוטות וברורות.
החוויה המרוממת הותירה רושם עצום על גאוני העיר. אחד המפורסמים שבהם, רבי יוסף כלבו, ניצב באותם ימים על פרשת דרכים. הוא הספיק להתוודע לשיטת החסידות ונמשך אליה, אך התקשה לצעוד צעד נוסף, אשר יהפוך אותו ממקורב לחסיד מן המניין.
בעקבות ניגונו המופלא של אדמו"ר הזקן חל המפנה. לימים סיפר ר' יוסף כלבו: "היו לי ארבע קושיות, עליהן לא הצליחו לענות כל גאוני ליטא. בעת שניגן הרבי את ניגונו המופלא, נתיישבו לפתע כל הקשיים, ואני הרגשתי עצמי כילד קטן. באותם רגעים גמלה בליבי ההחלטה להיעשות חסיד. אם על בימת התורה מצליח הרבי לפתוח את המוח לתורה, הרי שליד עמוד התפילה ייטיב לפתוח את הלב לעבודת הבורא..."
לקוטי דיבורים, חלק ג, עמ' פט. סיפורי חסידים, עמ' 444