בהמה יוצאת בשיר
באחת משיחותיו התייחס הרבי הרש"ב למנהג החסידים לנגן בשעת תפילה, וסיפר את הסיפור הבא: לאחר שהגיעו הרב משה וילנקר[1] והרב פנחס רייזס אל אדמו"ר הזקן, הורה להם הרבי ללכת אל בעל התפילה, ר' משה זלמן פלדמן, וללמוד אצלו ניגונים.
כעבור זמן מה, הסביר אדמו"ר הזקן לחסידיו את חשיבותם של הניגונים: "אמרו חכמים במשנה: "במה בהמה יוצאה – בשבת – ובמה אינה יוצאה?". התפילה היא מעין שבת קודש. וכאן רומזת המשנה ושואלת: במה בהמה יוצאה בשבת? כלומר: איך אפשר לסלק ולהוציא את הנפש הבהמית בזמן התפילה?
והמענה על כך בהמשך המשנה: "כל בעלי השֵיר יוצאים בשיר" – רצוא, "ונמשכים בשֵיר" – שוב. "שֵיר" זו טבעת, אליה נקשר החבל עימו מוליכים את הבהמה. אך "שיר" מתפרש גם מלשון שירה. השירה בעת התפילה היא סגולה להוציא את הנפש הבהמית ולברר את הטוב שבה, וגם לעורר את הכוונה הפנימית".
"בשיחה זו העניק אדמו"ר הזקן לחסידיו כוח מיוחד לעורר את הכוונה בתפילה על ידי הניגון", סיים הרש"ב את סיפורו.
סיפורי חסידים, עמ' 451 ----[1] מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן. בר דעת גדול ועמקן בחסידות, ופה מפיק מרגליות.