מאת הרב מנדי נחשון, נצרת עילית
רעיון #1 - ה' הוא האלוקים
בהפטרה של השבת מסופר על המאורע המיוחד בו התעמת אליהו הנביא עם כהני הבעל בהר הכרמל שבסופו צעק העם 'ה' הוא האלוקים!'
במדרש מסופר דבר פלא, הפר שהוקרב על ידי כהני הבעל לא רצה לזוז ממקומו: 'עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם אני וחברי יצאנו מבטן אחת מפרה אחת וגדלנו במרעה אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי.
אמר לו אליהו: פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך'.
כלומר, אליהו אומר לפר שהקידוש שם שמים מתבצע בשווה על ידי שניהם!
וההסבר לכך הוא – שבעצם מעמד זה היה מעמד של תשובה, וכח התשובה להפוך את החושך לאור שזדונות נהפכים לזכויות.
כלומר, בכח התשובה למצוא בכל דבר את הניצוץ האלוקי שטמון בו, וזה מה שניחם אליהו את הפר כיון שאתה מרכיב חשוב בזה שבני ישראל חוזרים בתשובה, אז גם אתה חלק מההתקדשות.
לפעמים נדרש מאיתנו לצאת מבית המדרש – מהמצב הרוחני שלנו בשביל לסייע ולקרב יהודי אחר, לימד אותנו אליהו שיציאה זו מקדשת את הבורא יתברך בדיוק כמו הישיבה בבית המדרש, ועל ידי שמוציאים יקר מזולל זוכים לראות את אליהו מבשר הגאולה בקרוב ממש!
רעיון #2 - 'מטבע של אש'
השבת אנו קוראים על מצוות מחצית השקל עליה אומרת התורה 'זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל .. לכפר על נפשותיכם'.
בתלמוד מספרים שהקדוש ברוך הוא הוציא מתחת כסא הכבוד כמין מטבע של אש והראה למשה ואמר כזה יתנו.
הסיבה שהיה צריך להראות למשה מטבע של אש מכיון שמשה התפלא כיצד שייך לכפר על הנפש מהחטא הנורא של חטא העגל בנתינת מטבע?
לכן הראה לו הקדוש ברוך הוא מטבע של אש!
ישנו משל המיוחס לבעל שם טוב על אחד שלמד את מלאכת הצורפות, רק שהמורה שלו לא חשב שצריך לומר שבשביל לשנות את הזהב וליצור בו צורות צריך שאש תדלק מתחת לזהב, ובמילא התלמיד לא הצליח לעשות כלום.
וזה בעצם תשובת ה' למשה שזה לא רק המטבע אלא האש שמחוברת למטבע, האש שנובעת מהנשמה שלנו, מהנר ה' נשמת אדם ואז ניתן להגיע לכפרה!
המעשים שלנו עלולים להיות בבחינת מצוה ללא כוונה כגוף בלא נשמה, ולכן נדרש מאיתנו להכניס את הנשמה שלנו החום וההתלהבות לעבודת ה' וכך תהיה כפרה לנפש, ונזכה לגאולה.
רעיון #3 - קרן עור פניו
בעת ירידת משה מהר סיני בפעם השלישית - ביום הכיפורים, זכה משה שפניו הבהיקו - והאירו עם קרני הוד עד שבני ישראל פחדו לגשת אליו מרוב הקדושה, ולכן משה שם כיסוי על הפנים שלו כשדיבר לעם.
למרבה הפלא גילוי זה קרה אצל משה בעת שהביא לבני ישראל את הלוחות השניות שהיו מעשה ידיו של משה עצמו, ולא כשקיבל את הלוחות הראשונות מעשה ידי הקדוש ברוך הוא.
מסתבר שהחסרון הוא היתרון!
דרך התורה היא שחסרונות האדם אינם נפטרים במתנת שמים, אלא בעבודה ויגיעה עצמית, דוקא כשהאדם מתאמץ ומתייגע לקדש ולטהר את גופו זה מה שמרומם ומביא לקירון עור הפנים.
הנשמה שלנו תמיד זכה ומאירה אלא שלפעמים הגוף השקוע בתאוות העולם לא מאפשר לאור הנשמה להתגלות, ודרך העבודה העצמית שלנו עם הגוף אנו מאפשרים לנשמה להאיר באור יקרות.