האם צריך לנקות את מסילות התריסים לקראת החג?
ומה עם ניקיון הספרים?
ואיך מנקים את הרכב?
רקע הלכתי
אנחנו נכנסנו לתוך "שלושים יום לפני הפסח", מה שמזכיר את ההלכה הראשונה בהלכות פסח בשולחן ערוך: משלושים יום לפני החג יש לעסוק בהלכות החג. בדיוק כמו שהתחילה עונת חומרי הניקוי, כך התחילה עונת לימוד הלכות הניקיון.
כדי להבין את הלכות הניקיונות, אנחנו צריכים להכיר את היסודות מהתורה. ובכן, בתורה ישנם שני סוגי איסורים בקשר לחמץ בפסח:
האיסור מהסוג הראשון הוא איסור אכילת חמץ בפסח. זהו איסור חמור שעונשו כרת, חומרתו אפילו במשהו, ואוסר כל תערובת של אוכל שהוא נפל בתוכו, וגם מתווסף לו איסור ההנאה מהחמץ (בפסח עצמו) או מנתינת החמץ לבעלי החיים.
הסוג השני של איסורי חמץ בפסח, כולל את את מצוות לא תעשה: "בל יראה" ו"בל ימצא". מצוות אלו מוֹרוֹת לנו שלא נחזיק ברשותנו חמץ השייך לנו, גם כשמדובר במקרים שלעולם לא נגיע לידי אכילתו.
חשוב לציין: איסורי התורה "בל יראה" ו"בל ימצא" האוסרים כל הימצאות של חמץ במשך כל ימי הפסח, אינם חלים אלא על האדם שהוא בעליו של החמץ ולא על אדם שהחמץ אינו שייך לו. כיוון שכך, הדרך הפשוטה ביותר להינצל מאיסורים אלו היא באמצעות הפקעת החמץ מרשותנו באמצעות הפקרה מוקדמת שלו, לפני הפסח. פעולה זו נקראת '
אולם, עדיין חששו חכמים שמא יש לאדם חמץ בעל שוֹוִי שרוצה בקיומו ולכן לא יצליח "לבטלו" בלב שלם, ובמקרה כזה הרי הוא עובר על איסור "בל ייראה" ו"בל יימצא"; ועוד חששו, שמא בתוך הפסח אדם ייתקל ב"גלוסקא יפהפייה" (חתיכת חלה יפה, או כיוצא בזה) ומהיסח הדעת ישכח שפסח היום, ויאכל אותה כדבר שבשגרה, ובכך יעבור, חלילה, גם על איסור אכילת החמץ.
כדי למנוע את מצבים חמורים אלו, בהם האדם עובר על איסורי אכילת חמץ או הימצאות חמץ ברשותו במהלך הפסח, תקנו חכמים שעוד לפני פסח יפנה כל אדם מביתו את כל החמץ שיש בו, ובנוסף לכך גם יעבור ויבדוק בצורה מדוקדקת שאכן לא נותר בביתו שום חמץ משום סוג. הרי לנו מצווה חדשה - מדברי חז"ל - שקיומה הוא בשני שלבים: שלב ראשון, פינוי וניקיון; שלב שני, בדיקה.
נמצאנו למדים, שמסכת ההכנות לקראת פסח כוללת את הסדר הבא:
- פינוי כל החמץ מן הבית וניקיונו; 2. בדיקה מדוקדקת בכל המקומות שהחמץ פונה ונוקה מהם, ווידוּא סופי שהם אכן נקיים מכל שמץ של חמץ; 3. ביטול והפקרת כל חמץ שמאיזו סיבה שלא תהיה לא פונה ולא הושמד (ויתכן שאנו אף לא מודעים כלל לקיומו) ועדיין הוא נמצא ברשותנו - מלבד החמץ שאנו מעוניינים בו לצורך שימוש אישי בזמן שנותר עד זמן תחולת האיסור; 4. השמדת החמץ שפונה מן הבית ונשאר קיים עד סמוך לזמן האיסור (ערב פסח בשעות הבוקר המאוחרות); 5. ביטול חוזר של החמץ בסמוך ממש לזמן תחולת האיסור, עבור החמץ שלא נכלל בביטול הקודם כי תכנננו להשתמש בו כל עוד הדבר עדיין מותר, או חמץ שנכנס לרשותנו בזמן שעבר מאז הביטול הקודם, וכן עבור החמץ שלא הושמד לגמרי מתוך החמץ שפונה ונצרר והוכן להשמדה.
פעולות 4 ו 5 כלולות במצוות "ביעור חמץ", ויוסברו בשיעור אחר שיעסוק בכך. את פעולה 3 הזכרנו בקצרה לעיל, ומעתה נתמקד בפעולות 1 ו 2.
הבהרה: פינוי וניקיון החמץ שאנו עוסקים בהם כאן אינם מתייחסים אלא לחמץ בנוכחות 'רגילה' - כפי שהוא עשוי להימצא בשאר חדרי הבית ולא במטבח עצמו. אולם, לצורך ניקיון החמץ מהמטבח וכלי האוכל, בהם החמץ שוהה ומטופל בצורות שונות של חום, שרייה או תיבול, לא די בפעולות הניקיון הרגילות ויש לבצע בהם פעולות הכשרה שונות, כגון: ליבון, הגעלה ועוד נושאים חמורים שמהווים תחום התייחסות נפרד שהלכותיו רבות ומורכבות ולא נעסוק בהם בדרשה זו!
אופי המצווה
לפני שניכנס לפרטי הניקיונות, פתגם קצר, דווקא מראש השנה:
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, כשהיה ניגש לתקוע בשופר, היה מצביע על ה"יהי רצון" שמופיע בסידור, שאותו אומרים לפני תקיעת שופר. שם כתוב שהמלאכים הקדושים היוצאים מה"קשר"ק קש"ק קר"ק" – שזה ראשי התיבות של "תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה" וכו' (ה'תקיעה' וה'תרועה' המתחילות באותה אות, מסומנות באות השניה, ק' ור') יעלו לשמים ויפעלו עבור עם ישראל שנה טובה. והיה מסביר כי אלו ראשי תיבות אחרים לגמרי – של הפעולות אותן ביצעו נשות ישראל במהלך הניקיון לפסח (ביידיש: קשר'ן, שייבן, רייבן, קראצן – להכשיר, לשייף, לשפשף, ולקרצף) – והמלאכים נוצרים מהפעולות הללו, שנשות ישראל עושות באמונה ובשמחה גדולה בערב פסח.
בנוסף, כתוב בספרי הקבלה שפעולות הניקיון הללו פועלות גם על הנפש ומנקות אותו מה"חמץ" הרוחני, והרבי הרש"ב אמר שהזיעה של מצוה מההתעסקות במצוות הפסח, רוחצת את הנשמה מחדירה עדינות ומשנה את הפנים.
אבל יחד עם כל זה, אני רוצה לזרוק כאן פצצה:
על פי ההלכה היבשה, מספיקה עבודה רצינית קלה להכין את הבית לפסח!
ולמה חשוב שנדע את זה?
כי יש נשים שקשה להם, יש משפחות שהסיפור כולו גדול עליהם, וחשוב מאוד לדעת את ההלכה, ואז להוסיף כמידת האפשר. ההלכה, צריכים לדעת, שייכת לתורת חיים, "וחי בהם – ולא שימות בהם". המצוות הם כיף, הם חוויה, הם זכות, הם לא קושי ועמל וטורח. וברגע שמישהו מרגיש שהסיפור מידי קשה לו, כנראה שהוא כבר לא מקיים מצוה, אלא סתם מבזבז את כוחותיו לריק[1].
מה חובה לנקות
כאמור, השלב הראשון במצוות פינוי ובדיקת חמץ. הוא הניקיון. אותו יש לבצע בימים שלפני חג הפסח, כדי שבליל ערב פסח יתאפשר לקיים את השלב השני במצווה: שלב הבדיקה.
שני השלבים במצווה חלים באותם מקרים ויש להם תכלית משותפת, ולכן במקום שיש בו חובת בדיקה, שם קיימת חובת הניקיון קודם. ובכן, היכן חלה חובת בדיקה (וכן חובת ניקיון)?
**א. "מקום שמכניסים בו חמץ. אבל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו צריך בדיקה".**אפשר לומר ככלל אצבע, שהמקומות בבית שגבוהים מידי מכדי להשתמש בהם ב"רגיל" ואין דוחפים שם חמץ, נכנס בהגדרה של "מקום שאין מכניסין בו חמץ". הנה כמה דוגמאות: * **ארונות בגדים**: בבית עם ילדים, ארונות תחתוניים שלילדים יש גישה לשם, הם "מקום שמכניסין בו חמץ", אבל לקומה העליונה של הארון – אין לילדים גישה, ועל כן זה "מקום שאין מכניסין בו חמץ".
מסילות התריסים והחלונות: מספיק להביט בהם בעיניים ולראות אם יש בהם חמץ, אך אין כל חובה לנקות אותם עם מים וחומר. כך גם ניקיון האבק מעל הארונות – אין הוא חובה לקראת החג. זאת משום שפוסקים רבים כותבים שפירורי חמץ מטונפים, אין עוברים עליהם בבל יראה ובל ימצא. (רק אם יאכלם, יעבור אמנם באיסור אכילה במשהו, אבל הסיכוי להיכשל באכילה זו הוא קלוש מדי מכדי לחייב את סילוקם עוד מערב פסח) לכן גם אם ישנם פירורים קטנים מטונפים במסילות התריסים, אין עוברים עליהם.
ספרים: אלו שבדרך כלל לא הניחו אותם על השולחן עם חמץ, אינם צריכים בדיקה לכל הדעות. כמו כן ספרים שאולי נכנס בהם פירורי חמץ, אבל לא ישתמשו בהם במשך הפסח - ניתן להשאיר אותם בארון ואין חובה להוציא את כל הספרים ולדפוק אותם, כי הפירורים מתבטלים באמירת "כל חמירא". אבל ספרים שבדרך כלל נמצאים עם חמץ כמו ברכונים או סידורים קבועים – צריכים לנקותם היטב. וכל שכן ספרים שיבואו במגע עם אוכל והפירורים עלולים ליפול לתוך האוכל, רצוי מאד לקנות חדשים לפסח ולא לסמוך על ניקיונם.
**ב. בדיקת חמץ היא אמנם "בחורים ובסדקים", אבל רק "עד מקום שידו מגעת".*** לכן אין חובה להזיז **ארונות כבדים, ספרייה וכו**
- במקומות בהם קשה להגיע ולהוציא את החמץ – ניתן לשפוך חומר ניקוי שפוגם את החמץ מאכילה וזה נחשב לביעור החמץ.
**ג. דבר הנמכר לגוי - אינו צריך בדיקה.*** רובינו מוכרים את רוב **ארונות-המטבח** לגוי למשך ימי הפסח, ברגע שהחלטנו על מקום מסוים למכור אותו לגוי, אפשר לסגור אותו – ונגמר. הוא לא צריך בדיקה וה**כלים** שבהם אינם צריכים נקיון נוסף.
כמו כן, משחקי הילדים שבדרך כלל יש בהם חמץ, צריך לנקותם היטב, אבל אם קשה הדבר – ניתן לסגור אותם בארון לכל הפסח ולמכור את הארון במכירת חמץ (ולא לשכוח לקנות לילדים משחק חדש מתנה לחג).
תיקי בית הספר, הוא "מקום שמכניסים בו חמץ" במאה אחוז וחייבים לנקותם ולבודקם, אבל גם אותם ניתן לסגור בארון לכל הפסח ולכלול במכירה.
כיסי בגדים, בדרך כלל מכניסים בהם חמץ (וגם מי שבטוח שאינו מכניס חמץ בכיס, ראוי שיבדוק), ולכן צריך להפוך את הכיסים ולנקותם לאור היום, וניקוי זה נחשב כבדיקה של הכיסים (וכך יש לעשות גם בבגדים שהתכבסו ומן הסתם נפגם). כל זה הוא בבגדים שלא לבש אותם לאחר הניקיון, אבל בגדים שלובש אותם לאחר הניקוי עד שריפת חמץ – צריך לחזור ולנער אותם שוב בערב פסח בסיום אכילת החמץ.
והחשוב מכל: הרכב המשפחתי. בדרך כלל יש בו חמץ וברכב עם ילדים יש בו הרבה חמץ. לכן צריך להזיז את הכיסאות ולנקות היטב בצורה יסודית. בחורים שיש בהם חמץ ואי אפשר להגיע אליהם להוציא את החמץ - יש לשפוך מעט חומר פוגם. הרכב המשפחתי צריך גם בדיקת חמץ לפני החג. לכן לאחר הניקיון צריך להסתכל בעיניים בכל פינה שהכול נקי ואין חמץ. בדיקה זו ברכב יכולה להיות בלילה לאור נר או פנס ויכולה גם להיות לאור יום כאשר פותח את כל הדלתות והחלונות והאור נכנס היטב (כי המכונית בחוץ ואור היום נכנס חזק בשונה ממקומות בתוך הבית). וכמובן שדבר זה אפשר לעשות כמה ימים לפני פסח ואחר כך להקפיד שלא להכניס יותר חמץ לרכב. חשוב להדגיש, שיתכן וישארו פירורים מאד קטנים שנדבקו למשטח הרכב וקשה להוציאם, ופירורים אלו שלא הצלחנו להוציא אותם והם נדרסים ברגלים הם מתבטלים מאליהם.
זמן הניקיון והבדיקה
והנה עצה טובה:
ההלכה קובעת שאפשר להתחיל את פרויקט הבדיקה החל מ"שלושים יום קודם החג", למרות שעיקרה הוא בליל "אור לארבעה עשר", לילה לפני ליל הסדר (השנה ביום ראשון בערב).
ולכן, ניתן להתחיל לבדוק חמץ מעכשיו (כשאת העיקר להשאיר לזמן שקבעו חכמים). למשל, האשה לקחה את התיק של בית הספר, כיבסה אותו וניקתה אותו. כשהיא מסיימת שתקח פנס כיס, ותסתכל שאין חמץ – ואם היא תשמור אותו במקום שמור עד הפסח, היא פוטרת אותו מחיוב בדיקה נוסף (עדיף לעשות את הפעולה הזו בלילה, אבל גם ביום בדיעבד זה בסדר).
סיימו לכבס בגדים, לפני הקיפול, לקחת פנס ולבדוק בכל הכיסים. זו ממש חובה.
סיימתם לנקות את הספרייה, את ארון הבגדים התחתון – אתם יודעים בוודאות שילדים לא ייכנסו לכאן יותר, שוב, בידקו עם פנס – ותפתרו את הבעיה של ערב פסח.
מסר חסידי לסיום
ונסיים בפתגם חסידי: בעיירה אחת פרצה מחלוקת, הרב, שהיה חסיד גדול, נגש לדרוש את דרשת שבת הגדול. דפק על הבמה והכריז: "מקום שאין מכניסין בו חמץ, אינו צריך בדיקה – בלב של החבר שלך לא הכנסת חמץ, ועל כן אתה לא צריך לחפש שם...".
או פתגם חסידי אחר: "אבק הוא לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח".
----[1]
אבוי! פרך הסוחר את ידיו קרה אסון. אין זאת אלא שיד גנבים הייתה כאן, נטלו את המזוודה ובמקום היהלומים שמו לפני המשרת שק מלא אבנים. אדם הנושא יהלומים אינו מתנשף! אין הוא מזיע ונאנח!. כשהגיע אל מול המלון פתח הסוחר מיד את המזוודה והנה מצא את הסחורה מבלי שנגעו בה. שואל הסוחר את משרתו: מעולם לא שמעתי כי אדם הנושא מזוודת יהלומים מזיע ומתנשף, מדוע התנשפת והבאת אותי לדאגה כה עמוקה? השיב לו משרתו: אדוני, אם היה זה סחורתי לא הייתי מתנשף, אדרבה הייתי נושא אותה בשמחה, אך עתה שזה לא שלי, מה לי יהלומים מה לי אבנים, כבד לי!
וזהו פירוש הפסוק "ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל", אם אתה רואה שאתה מתייגע מידי, כנראה ש"לא אותי קראת", עשית איזו טעות בדרך, ולא הגעת אליי, אלא למקום אחר...