אכילה כהכנה לתפילה
כאשר היתה הרבנית רבקה, אשת הרבי המהר"ש, כבת שמונה עשרה שנה, חלתה בדלקת ריאות קשה, ועקב חולשתה הורה לה הרופא לאכול מיד בקומה משנתה.
הרבנית לא רצתה לטעום מאכל קודם התפילה, ולכן היתה מתעוררת בהשכמה, מתפללת, ולאחר מכן נוטלת ידיה לפת שחרית.
כאשר נודע לחמיה, הרבי ה"צמח צדק", שהיא לא ממלאת אחר הוראת הרופא, אמר לה: "על היהודי להיות בריא ובעל כוח. על המצוות נאמר: "וחי בהם", כלומר: יש להחדיר חיות במצוות. כדי להחדיר חיות במצוות, היהודי צריך להיות בעל כוח ולעשות את עבודתו בשמחה. לכן, עדיפה אכילה כהכנה לתפילה, ולא תפילה כהכנה לאכילה". לסיום, ברך הרבי את כלתו באריכות ימים.
כאשר סיפר הרבי הריי"צ סיפור זה, סיים בציטוט מספר שמואל: "אחרי אָכְלָה בְשִׁלֹה", באמרו כי אכילת סבתו, הרבנית רבקה, היתה "אכילה של שילה" ("א שילה'דיגר עסן"), אכילה קדושה ומופלאה.
אגרות קודש – אדמו"ר הריי"צ, חלק ד, עמ' שח. היום יום, י' שבט. סיפורי חסידים, עמ' 458