אפילו אם תהיה בצל, חסידות תחזור!
אדמו"ר האמצעי חפץ להפיץ את מעיינותיה של תורת החסידות בכל מקום. על כן, ביקש מחסידיו, שבמהלך נסיעתם מליובאוויטש הביתה, יעצרו בערים ובעיירות ויחזרו על מאמרי חסידות ששמעו בהיותם בליובאוויטש, אצל הרבי.
"רבי, כיצד עליי לנהוג?" שאל אחד החסידים את הרבי. הוא מקיים את הוראת רבו, אולם חש הוא כי החזרה על הדא"ח בפני קהל ממלאת אותו בסיפוק, והיישות ותחושת הגאווה מתגברות. הוא מחמיא לעצמו בסתר ליבו, על שקלט היטב את המאמר, חזר עליו מתוך חיות, ואף הצליח לחולל שינוי והתעוררות בקרבם של המאזינים לדבריו. "אולי עדיף שאחדל מלחזור חסידות, ולא אתמלא בגאווה ריקה?".
השיב אדמו"ר האמצעי: "בצל שייעשה ממך, אך חסידות עליך לחזור!".
הרבי סיפר את הסיפור וביאור את תשובת אדמו"ר האמצעי: הבצל נותן טעם לפגם. בדומה לבצל, גם הגאווה נותנת טעם לפגם. יכולנו לחשוב, כי החשש מפניה מוצדק, ובשל חשש כזה יש לוותר על פעולות חיוביות כדי להימנע מנגיעה כלשהי ב"בצל", בגאווה.
אולם, הרבי האמצעי אומר לחסידו: ייתכן שתהיה בצל, כלומר: אולי תסבול ממידת הגאווה, אבל אל דאגה, החסידות היא אילנא דחייא, ולצד הקליפה והחושך אין בה כל אחיזה. גם אם באופן זמני תסבול מרגש היישות, הרי שבסופו של דבר יישרף רגש זה על ידי המאור שבתורה.
תורת מנחם, חלק ב, עמ' 323. חלק יב, עמ' 143