בוגדנותו של כלב
"שלום עליכם, רבי!", קרא היהודי הניצב על הסף.
הרבי הרש"ב קיבל את האורח בסבר פנים יפות.
"בילדותי ביקרתי בליובאוויטש יחד עם אבי, שהיה חסידו של אביכם, כבוד קדושת אדמו"ר המהר"ש", סיפר האורח בגעגועים. "כאשר שמעתי שהגעתם למעיינות המרפא, החלטתי שאני מוכרח לפגוש אתכם".
בין הרבי לאורחו התפתחה שיחה נעימה. שוחחו על עניינים שונים, עד שעלה נושא הפרנסה.
"יש לי עסק משלוחים מצליח", סיפר היהודי בגאווה. "אני מגיע מדי יום אל תחנת הרכבת, מקבל את הסחורות שנשלחו עבור סוחרים שונים, ומעביר את החבילות לבעליהן. הרווחים נאים ביותר".
הרבי האזין לדבריו, ולפתע שאל: "כיצד נוהג הינך בשבת?".
"מוכרחים לעבוד גם בשבת", השיב האיש ללא שמץ של מבוכה.
"האמנם אי אפשר להמתין ליום ראשון? מה יקרה אם תקבל את הסחורות באיחור של יום אחד?", התפלא הרבי.
"אם הסחורות תתעכבנה ייגרם נזק עצום", השיב האיש.
"ואי אפשר לשלוח גוי, שיעביר את הסחורות?", המשיך לשאול הרבי.
"אם אפקיד את התפקיד האחראי בידי אדם שאינו מומחה דיו, ההשלכות תהיינה איומות!", טען האיש.
הרבי המשיך להציע עוד מספר פתרונות, אך אורחו דחה את כולם על הסף.
"אם עסקך אינו מאפשר שמירת שבת, אין ברירה כי אם לעזבו", הפטיר הרבי.
"לא, רבי, הדבר בלתי אפשרי. כיצד אעזוב נתח שמן כל כך?", מחה האורח.
הרבי הביט באיש שמולו ונאנח: "כעת הבנתי פסוק מהתורה. נאמר: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך". מובן מדוע אין להביא אתנן זונה, אך במה חטא הכלב? למה אסור להביא מחיר כלב? אלא שהכלב ניחן בתכונה שלילית מאד. אף על פי שהוא ידיד נאמן ומסור של בעל הבית, בכל זאת, אם יראה מרחוק נתח שמן, יעזוב מיד את בעליו, וימהר אל הבשר...".
סיפורי חסידים, עמ' 498