תפילין בעת חקירה
אדמו"ר הזקן נאסר, עקב עלילה שהוא מורד בצאר הרוסי. לאחר שהובא למבצר הפטרופבלי, נלקח לחקירה.
הוא הוכנס לאולם מרווח. הפקידים, שישבו ליד שולחנות הכתיבה, הרימו את ראשיהם מהטפסים, סקרנים לראות את המורד במלכות. הם הביטו בפליאה בפניו מקרינות הטוהר של הצדיק, ולא הבינו כיצד ניתן להאשימו בעוון של מרידה בצאר. חזותו האצילית היוותה ניגוד גמור לדמות של פושע מגושם וחסר מצפון.
אדמו"ר הזקן התעלם מהמבטים הסקרניים, ונעמד כשפניו למזרח. הוא התעטף בטליתו והניח תפילין. בעת שהיטיב את התפילין של ראש על מצחו, אחז שיתוק בנוכחים. היושבים לא היו מסוגלים לקום, והעומדים לא יכולים היו להתיישב. הנוצות שבידי הפקידים רעדו בחוזקה והלבבות נתמלאו אימה. כמאמר חז"ל: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש".
כעבור שנים, פגש החסיד ר' דוד קובאקאוו את נכדו של אחד החוקרים, ושמע ממנו סיפור זה. ר' דוד סיפר את הסיפור לרבי ה"צמח צדק". לאחר שסיים, אמר הרבי ה"צמח צדק": "סיפור זה מלמד על מה שבכוחו של יהודי לפעול".
ספר השיחות, תש"ב, עמ' 126