ליקוטים וסיפורים נפלאים - תמיד שמעתי את הווארט על תומכי תמימים, וגם מביאים את זה בשם ר' ירוחם...
"וישמע יהושע את קול העם ברעה" (לב, יז)
כד מיבבין בחדוא קדם עיגלא (תרגום יונתן בן עוזיאל).
תמה רבי זלמן סורוצקין: אם הריעו וחוללו בשמחה לפני העגל, יבבה זו מה טיבה ומקומה כאן?
הוא מקשה והוא מתרץ:
אומרים משמו של רבי ירוחם ליבוביץ' המשגיח הרוחני של ישיבת מיר: בן ישיבה אם גם יעזוב את הישיבה, יתרחק ממנה, ואפילו יקדיח תבשילו חלילה - טעם עבירה כבר ניטל הימנו, הוא לא ישבע נחת בשום פנים מתענוגי עולם הזה... כי מכיוון שלמד תורה ועמד על חומר העבירות, כליותיו ייסרוהו ומצפונו לא יתן לו מנוח.
אף כאן: כיון ששמעו ישראל דברי אלקים חיים במעמד הר סיני, וקבלו עליהם עול תורה ומצוות, לא הייתה שמחתם שלמה כשהיו מרקדין לפני העגל, ולא הייתה להם הנאה מן החטא, לפיכך שמחתם בעגל מהולה ביבבה...