כאכילתכם כן תורתכם (פנימי)

הקדמה

• "פתגם ספרדי אומר: כאכילתכם כן תורתכם" (ספר "מפי דודי", פלרמאן, עמ' כד)

• ה'פני מנחם' אמר, דיתכן דהמקור למאמר העולם "כאכילתכם כן תורתכם" הוא מהא דאיתא (ב"ק עא, ב) והאי דלא אמרי באורתא דלא אכלי בשרא דתורא (מסעודת ש"ק אמור תשנ"ה - שערי תורה, (ירושלים תשנ"ז, ע' י"ז).

  • וראה גם פרקי אבות, אם אין קמח אין תורה (שיגרא דלישנא (מייזעלס) עמ' 101).

• ראה אנקדוטה: בלי בשר אי אפשר ללמוד - כשט"ז לקח את הב"ח לדין תורה

• ראה אמרה: כתורתכם כן אכילתכם - הנאה גשמית מלימוד התורה (מהצ"צ)

• ראה אמרה: הרעב האלוקי - הסיבה לתחושת הרעב אצל יהודי (מהבעש"ט)

• היו אומרים על בחור רחב ממדים "ער פארשפרייט אידישקייט"... הרחבת גבולות הקדושה / א דיקע יונגערמאן איז דאך מעהר איד

• בשם האדמו"ר מזלאטשוב נתניה, שהיה יהודי שנהג לאכול כל שבת עד שבטנו הגיעה עד לשולחן... פעם עמדו שם ליצים ומדי פעם הרחיקו ממנו את השולחן קצת. באמצע הסעודה, כאשר ראה שזה לא הולך... הסיק שכפי הנראה הוא לא מרגיש טוב.

• בהקדמת נכד המחבר לקדושת אהרן, הרב אהרן ישעיה פיש אב"ד האדאס, מחסידי קומרנא: אחר תפלת מוסף כשחזר מביהמ"ד לביתו, הי' אומר שמאופן התלהבות וכו' של תפלת מוסף והכתר, יכולים לדעת איך יהי' נראה החמין אצל סעודת שבת, דהיינו אם יהיה חם מאד וכדומה (שהי' הדרך שם שהטמינו הטשאלינט בערב שבת אצל האופה של העיר, ובכל הי' יכול להתקרר קצת ביני לביני, או לא נצטמק יפה וכדומה). ואמר ס'ווענט זיך מיט וואס פאר א ברען ס'איז געווען דער מוסף און די כתר, וכך היה אומר שהיום יהי' חמין כזה. עכ"ל. וראה ערך חמין.

גירסא א

נרשם ע"י הרב מ"מ אלישביץ מתוך התוועדות הרב גרשון מענדל גרליק שיחי', שבת פרשת עקב ה'תש"ס בקעמפ ישיבת קיץ אירופה (במלון "הוטל לע קרעטעט"). נראה שהגירסא הב' (להלן) מדוייקת יותר, אבל אפשר לשלב בהם התיאורים הציוריים מגירסה זו... ר' מיכאל טייטלבוים הי' המלמד שלנו און מיר זיינען געווען דארינקע וכו' [רזים], לא אכלנו הרבה. סיפר לנו סיפור של השל"ה ששהה בעיר יפו. ושהה בביתו של רב העיר שהי' לו הרבה נשים, וכל אחד הביאה לו סעודה שלימה ואכל את הכל.  ממש עונג שבת. והשל"ה האט זיך  געדארפט איין האלטן און ניט זאגן קיין ווארט [היה צריך להתאפק ולא לומר מילה]. לאחרי זה הביא מסכת שבת, ובבוקר ראה אותו השל"ה והוא אוחז בדף האחרון!

עכשיו כבר הי' לו לשל"ה הדרת כבוד און ער האט געפילט שלעכט אז ער האט מהרהר געווען וועגן אים נעכטן [והרגיש רע שהרהר אחריו אתמול], שאל אותו איך הוא עושה את זה, וענה לו הרב: כאכילתכם כן תורתכם – אתם לא אוכלים מספיק ולכן אין הלימוד כדבעי. (ר' מיכאל אמר את זה בהברה ספרדית)

גירסא ב

מעיין דוד, שבט תשס"ג עמ' י - בשם האדמו"ר מלעלוב-ים בבר מצוה סיון תשנ"ט כשעלה הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זיע"א לארץ הקודש עבר בדרכו בעיר הנמל איסטמבול שבתורכיה ונתאכסן בשבת אצל הגאון הק' חכם דוד בכר זיע"א מגדולי הדור, כידוע שהנודע ביהודה התכתב עמו ונשא ונתן עמו בהלכה וכתב עליו תוארים מופלגים.

בסעודת ליל שבת קודש הכניסו לה'חכם' קערה גדולה מליאה תבשיל, והרה"ק שלא היה רגיל באכילה מרובה השתומם מעט וציוה רבי דוד שיביאו גם להאורח הרה"ק משפיטיווקא ואמר לו יאכל כבודו, יאכל כבודו, הלא כאכילתכם כן תורתכם.

אחר הסעודה רצה הרה"ק לבחון את דרכיו ומנהגיו של החכם וראה שנכנסו שני אנשים לשמרו מהטיית הנר כדין והוא עמד על רגליו ועסק בתורה כל הלילה בשקידה עצומה, ואמר הרה"ק שעכשיו הבין מהו "כאכילתכם כן תורתכם".

• ר' יעקב שמעון הנ"ל היה מתלמידי המגיד, ואומרים בשם אדה"ז שאמר עליו שהוא חידוש בעמקות. בכל סוגיא היה מכוון ואומר הרשב"א צריך להגיד בזה כך וכך, הרמב"ן ודאי אומר על סוגיא זו פירוש זה, וכדומה. והיה קולע אל המטרה בדיוק. (מקור)
• רבי יצחק בכר דוד: השם במקורו הוא יצחק בן דוד, יצחק בכ"ר [=בן כבוד רבי] דוד, ובמהלך השנים השתרש בצורתו הנוכחית. השבחים עליו מהנודע ביהודה מופיעים בנודע ביהודה, אבן העזר, סימן עד.

גירסא ג

שיח שרפי קודש (ברסלב) ח"ג עמ' קצד ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין סיפר, שבהיותו בארץ ישראל התאכסן פעם באיזה שבת אצל אחד מגדולי וחשובי רבני הספרדים, והגישו לפני הרב הנ"ל לכבוד השבת קערה מלאה דגים, וכן קערה מלאה מבשר, וכמו כן הגישו לו וכבדו אותו באוכל רב, והפציר בו הרב מאד שיאכל את הכל, ולא היה יכולת בידו לאכל כל כך הרבה, כי היה אוכל רב מאוד, אולם הרב הספרדי אכל את הכל עד תמו. אחר כך ראה רבי אברהם איך שמתישב הרב לעסק בתורה, ולמד בהתמדה רבה כל הלילה. וכשראה הרב הנ"ל איך שרבי אברהם מכין עצמו ללכת לישון, אמר לו: "כאכילתכם כן תורתכם"...

סיפור דומה על רב ייבי מאוסטרהא

תולדות רב ייבי עמ' 46, תרגום מאידיש מספר קבוצת כתבי אגדה (להרב אברהם שטרן) עמודים תצח - תק. הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק, בחיפושיו אחרי רבי אצלו יוכל לקנות שלימות לנפשו הגיע גם לאוסטרהא לרבי ייבי. לאחר תפילת ערבית קראו רבינו לרבי אורי לסעוד עמו את סעודת הערב. לשולחן הוגשו ככר לחם גדולה "ראזווע ברויט", וקערה גדולה של בשר. רבינו החל באכילו הקדושה כשהוא מורה לרבי אורי להצטרף ולאכול עמו.

רבי אורי אכל מעט כהרגלו וחפץ לחדול, אך הן מצווה ועומד הוא מפי רבינו לאכול, המשיך איפה לאכול מתוך מסירות נפש בכדי לקיים מצוות לשמוע דברי חכמים. כאשר נסתיימה קערת הבשר, הוגשה שוב אל השולחן קערה גדולה "קאשע מיט יוך" כוסמת ומרק, כשרבינו מורה שוב לרבי אורי לאכול עמו. כאן כבר התפלל רבי אורי שרבינו ישקע במחשבות דבקותו, ולא יתן לב למעשהו. ואכן תפלתו נתקבלה, ורבינו כשהוא תפוס שרעפי קודש סיים את המונח לפניו עד תום, כשרבי אורי אך טועם כשלהו.

לאחר מכן הוגשו שוב ככר לחם גדולה עם עוד קערת בשר גדולה כשרבינו אוכל את כל המוגש לפניו.

לאחר ברכת המזון הציע רבינו לפני אורחו, הרי הנכם עייפים מהדרך שכבו מעט לנוח. רבינו גופא הוציא מארון הספרים טור ושו"ע או"ח, כשהוא לומד כל הלילה בעמידה על רגליו. כשהר"ק מסטרעליסק שח לימים עובדא זו, הוסיף כי אז הבין את ביאור המדרש כאכילתכם כן עבודתכם, כשם שאכל למעלה מדרך הטבע אוף הכי עובד להשם ית' למעלה מדרך הטבע.

סיפור דומה על האור החיים הקדוש

תולדות אור החיים הקדוש, קרלבך, עמ' נד הערה ב'. שם עמ' נב הע' יז. אשתו הראשונה של האור החיים הקדוש היתה מרת פאצוני בת הר"ר משה. עליה נשא אשה נוספת בשם אסתר [כפי הנראה בגלל שלא נתקיימו לו בנים מאשתו הראשונה]. כאשר שבת לראשונה אצל מרת אסתר שארס לו בארץ ישראל וטעם בערב שבת לפנות ערב ממאכלי שבת שהיו נערכים על השולחן לא השאיר כלום, ואשתו החדשה נצטערה מאוד שלא היה לה מה ליתן בכל סעודות שבת, אך אשת נעוריו הצדקת הבינה כי השניה לא תדע להכין על יום השבת ככל הנצרך והזמינה בע"ש לכל הסעודות. כאשר האור החיים היה בבית הכנסת וקיבל שבת, שלחה המאכלים לחדרה של מרת אסתר.

כאשר נודע לרבינו מזה אמר "כאכילתכם כן עבודתכם". [והיינו טעמא שאכל כ"כ הרבה, ודלא כדעת החוקרים ששלימי הצורה הם חלושי החומר ראה מו"נ ח"ג פנ"א, עקידה שער פ"ד, אברבנאל פ' תשא].

קשרים

• תניא פרק ז:  כגון ד"מ האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו כדאמר רבא חמרא וריחא כו' או בשביל כדי לקיים מצות ענג שבת וי"ט אזי נתברר חיות הבשר והיין שהיה נשפע מקליפת נוגה ועולה לה' כעולה וכקרבן. וכן האומר מילתא דבדיחותא לפקח דעתו ולשמח לבו לה' ולתורתו ועבודתו שצריכים להיות בשמחה וכמו שעשה רבא לתלמידיו שאמר לפניהם מילתא דבדיחותא תחלה ובדחי רבנן. אך מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ונפשו הבהמית שהוא בחי' יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאוה הנה ע"י זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה'.
• פרקי אבות - פרק ג: אם אין קמח אין תורה.
• ראה גם אנקדוטה: צדיקים שאכלו הרבה (פנימי)
• ראה קונ' צדיק אוכל לשובע נפשו להר"ח רפפורט (תשורה תשע"ג)