שארית נתן (לוברט) ע' רכ"ח
מסופר על צדיקים קדושי עליון שנהגו לאכול הרבה כמו הרה"ק רבי ייבא מאוסטראה זצ"ל שהיה אומר כאכילתכם כן תורתכם.
ואף ששנינו באבות פ"ו כך היא דרכה של תורה פת במלה תאכל וכו' זה נאמר על האכילה שלנו שהיא עבודה שיש אחריה עבודה שעצם האוכל אצלינו אינו מצווה אלא הכשר מצווה שמקבל עי"ז כה לעבודת השי"ת משא"כ באכילת הצדיקים שהיא עבודה תמה האכילה עצמה הוי מצווה וכקרבן נחשבת כמו דאי' בסה"ק עה"פ "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה"' (במדבר טו יט).
וכן מסופר על ה'אוהב ישראל' מאפטא שנהג לאכול הרבה. בימים ההם נהגו להכין בחצרות הצדיקים אוכל עבור כל החסידים שיגיעו לשבת באחת השבתות המושלגות באו חסידים מעטים ולסעודת מלוה מלכה נותר שק גדול מלא חלות.
הרבי מאפטא אכל הכל.
בסוף ימיו לא היה ביכולתו להרבות באכילה כשהגישו לפניו את המגש עם המאכלים החל לבכות, ואמר למאכלים: "אני מבקש מכם מחילה שאיני יכול לאכול אתכם, ומי יאכל אתכם כ"כ טוב כמו שאני אכלתי".
קשרים
- פרקי אבות - פרק ו' - כך היא דרכה של תורה (הוזכר בגוף הסיפור)
- ראה גם את הסיפור על אופן אכילת רבי יצחק מדראהביטש אצל הבעש"ט (בתורת המגיד מזלוטשוב עמ' י-יא הובאו ב' גירסאות). ובתוך הדברים שאכל הר"י כל מה שהיה בבית, ורצה עוד, ושאל את הבעש"ט, הלא הבטחת לי שתספוק לי כל צרכי, ויען הבעש"ט: הכנתי אפילו עבור מלאכים, אבל לא על שרפים...
- ראה אנקדוטה: כאכילתכם כן תורתכם
- ר"א בן רשב"י:
- מסופר עליו שהיה בעל בשר, וכרסו הייתה רחבה מאוד, וכאשר היה עומד לעומת ר' ישמעאל בר' יוסי, שגם כרסו הייתה רחבה, היה צמד בקר יכול לעבור ביניהם מבלי לנגוע בהם (ב"מ פד,א).
- פעם באו חמרים לעירו לקנות תבואה, וראו את ר' אלעזר יושב לפני התנור, ואמו מביאה ככרות, והוא אוכל, עד שאכל את כל הככרות. אמרו: ווי שנחש רע שורה במעיו של זה. כששמע דבריהם, לקח חמוריהם והעלם לראש הגג. הלכו ואמרו לאביו. אמר להם: אולי אמרתם לו דבר רע? ספרו לו המעשה. אמר להם: האם משלכם אכל? האם לא מי שברא אותו ברא מזונותיו עמו? אף על פי כן, אמרו לו משמי ויוריד לכם חמוריכם... (פסיקתא דרב כהנא צ, ב).