שמח"ת תשמ"ו, מתוך אנקדוטה: 'הפיכת הכוס' בשמחת תורה תשמ"ו
כ״ק אדמו״ר שליט׳׳א אמר ״לחיים״, ושתה אח כל היין שבגביע, עד תומו, ואח״כ הפך את הגביע והגביהו לעיני כל המסובים (והורה שכולם יעשו כן — לשתות את כל היין ולהפוך את הכוס), והמשיך להחזיק את הגביע הפוך תוך כדי הנפת ידו הק׳ (להגברת השירה) משך זמן רב, וכל המסובים אמרו ״לחיים״ וניגנו בשמחה גדולה.
כשהבחינו שכ״ק אדמו״ר שליט״א רוצה להמשיך בדבריו — הכריזו ״שא שטיל״, ״שא שטיל״, ונעשה רעש גדול כו' — ואמר כ״ק אדמו״ר שליט״א:
זכורני בהיותי ב״חדר״, שכאשר רצו לתאר לילד מה זה ״מלך״ (מכיון שמעולם לא הי׳ בעיר הבירה כו'), היו מסבירים — ע״ד הצחות — ע״פ משל: יודעים אתם, ילדים, שכאשר האבא ישן — מסתובבים האמא והילדים, ומכריזים ״שא שטיל״, האבא ישן. ובכן, תתארו לעצמכם שכאשר ״שר״ הולך לישון — אזי מסתובבים (לא רק האמא והילדים, אלא גם) כל המשרתים ומכריזים ״שא שטיל״, ה״שר״ ישן. ועכשיו תוכלו לתאר לעצמכם מה קורה כאשר המלך הולך לישון — כל בני המדינה מסתובבים ומכריזים בקול גדול ״שא שטיל״, המלך ישן!...
והנמשל מובן וגם פשוט, שכאשר רוצים שיהי׳ שקט — לא יועיל מה שכולם יצעקו בקול גדול ״שא שטיל״ (אע״פ שעושים זאת מצד גודל המסירות כו'): את ההכרזה ״שא שטיל״ — ישאירו למחר... ועכשיו — ישב כל אחד ואחד על מקומו בשקט!
קשרים
- פרשת שלח: ויהס כלב.