הרב אלי וולף, ע"פ לקוטי שיחות חלק טז
פרשת השבוע פרשת פקודי, מסתיימת – ובזה גם מסתיים ספר שמות - בפסוקים העוסקים במסע בני ישראל. "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא ייעלה הענן, ולא יסעו עד יום העלתו, כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם".
מיקומם של פסוקים אלו כאן, בסוף הפרשה, בסוף החומש, מעוררים תמיהה.
פרשיות ויקהל-פקודי עוסקות באריכות בפירוט בניית המשכן לכל פרטיו, עשיית כלי המשכן ובגדי הכהונה, וככלות בנית המשכן והקמתו על ידי משה רבינו, כאשר "ויכל משה את המלאכה", מתארת התורה בסיום הפרשה: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" – השכינה ירדה ושרתה במשכן, מטרת בנית המשכן הושלמה. "ושכנתי בתוכם".
והתורה ממשיכה ומספרת בפסוק לאחר מכן, שהשראת השכינה הזו היתה כה נעלית, עד כדי ש"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" – משה רבינו לא יכול היה להיכנס אל המשכן בשל רוממות השכינה ששרתה בו -
לכן פתיחת ספר ויקרא, שהוא המשך הפסוקים בתורה לאחר סיום פרשת פקודי, הינו במילים "ויקרא אל משה", הקב"ה קורא למשה לבוא אליו. משה רבינו "לא יכול לבוא את אוהל מועד – כי שכן עליו הענן", והוא היה צריך לקריאה ונתינת כח מיוחדת מהקב"ה, "ויקרא אל משה", כדי שהוא יוכל לבוא ולהיכנס אל המשכן.
כך שיש להבין, מה עושים כאן באמצע, בין סיום חומש שמות המתאר את השראת השכינה במשכן בסיום כל מלאכת המשכן, לבין פתיחת חומש ויקרא, "ויקרא אל משה" - שניים-שלושה פסוקים העוסקים במסעות בני ישראל: "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם". מה הקשר שלהם לכאן, מקומם לכאורה אמור להיות בפרשת בהעלותך, בעת תיאור המסעות.
•
מטרת בריאת העולם היא – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. הקב"ה רוצה שהעולם הגשמי הזה יהיה לו "דירה", מקום בו הוא יוכל לשרות. יש לקחת את העולם הזה וליצור בו מקום של קדושה, לקחת את דברי העולם ולנצל אותם לצרכי תורה וקדושה. והדבר נעשה באמצעות עם ישראל.
בזכות העובדה שבני ישראל הם אלו שעושים להקב"ה דירה בתחתונים, בזכות כך שהם ממלאים את תפקידם - הקב"ה שורה בהם. "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מישראל.
לאור רעיון זה, נבין את מהלך סדר החומשים, ונבין מה מקומם של פסוקי המסעות ב"קו התפר" שבין חומש שמות וחומש ויקרא.
התורה פותחת עם חומש בראשית, חומש המספר את סיפור בריאת העולם. חומש בראשית מתאר את הבריאה שבה בעתיד עם ישראל יבנה את הדירה להקב"ה. חומש בראשית מתאר את העולם כפי שהוא נברא, לפני שרואים בו את התכלית למענה הוא נוצר - "בשביל התורה ובשביל ישראל".
חומש שמות הבא אחריו, מספר כיצד בני ישראל הופכים להיות עם, ועל התורה שניתנה להם. חלקו הראשון של חומש שמות מספר על אלו שבאמצעותם תתבצע כוונת הבריאה של חומש בראשית.
חציו השני של חומש שמות עוסק בבנין המשכן, ביצוע המטרה לשמם נבראו העולם ועם ישראל. בפרשיות תרומה-תצווה מסופר על ההוראה של הקב"ה כיצד לבנות את המשכן, וסיום חומש שמות הינו בפרשיות ויקהל-פקודי, העוסקות בתיאור כיצד עם ישראל מבצע בפועל את מטרת הבריאה.
סיום חומש שמות מתאר כיצד עם ישראל בונה להקב"ה משכן גשמי בעולם הזה. בעולם של חומש בראשית, עם ישראל ממלא את מטרתו, באמצעות בנית המשכן.
•
למרות שבעשיית המשכן עם ישראל ביצע את תפקידו - אך בזה עדיין לא די.
מטרת הבריאה, תפקידו של עם ישראל, הינן: לעשות לו יתברך דירה - בתחתונים. ככל שהדבר יותר תחתון, ככל שהמקום יותר שפל, יותר חשוך – דווקא שם רוצה הקב"ה לשכון, שם הוא רוצה "דירה".
כאשר השכינה שורה במשכן, זו אמנם דירה לבורא בעולם הזה, אבל המשכן הוא מקום מוכשר וראוי לגילוי אלוקות, מקום המשכן הוא לא מקום "תחתון" של ממש. ותפקידנו הוא, למלא את רצונו של הקב"ה, לבנות לו דירה – בתחתונים. בחושך, לא במקום של קדושה, היכן שאין כל גילוי אור אלוקי.
לכן סיום פרשת פקודי, סיום חומש שמות, אחרי שהתורה מסיימת לתאר את בנית המשכן ואת השראת השכינה של "ויכס הענן את אוהל מועד" – היא כותבת: "ובהעלות הענין מעל המשכן". אלו פסוקים העוסקים במצבו של עם ישראל כאשר הוא יוצא למסע, אל המדבר.
כשעם ישראל יוצא אל המדבר - אין ענן ה', "ובהעלות הענן", הענן עלה והתרומם, אין גילוי אלוקות. במדבר, במסעות - יש חושך, יש נחש-שרף-ועקרב. תפקידו של עם ישראל הוא, לצאת אל מדבר העמים, ודווקא שם לעשות לו יתברך דירה. לשם, אל המדבר, יש להביא את הקב"ה, "בכל מסעיהם".
לכן השלב הבא, אחרי סיום תיאור בנית המשכן בחומש שמות – הוא חומש ויקרא, חומש הקרבנות.
המשכן עיקרו הוא לא בהעלאת הדברים הגשמיים ממנו הוא נבנה, אלא עיקרו הוא מקום בו השכינה תבוא מלמעלה ותשרה בין כתליו. המשכן ענינו הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לבנות מקום בו השכינה תבוא מלמעלה ותשרה בו.
לעומת זאת קרבנות - מהותם היא, שנוטלים בהמה גשמית ואותה מעלים כקרבן. מן הדבר הגשמי עצמו יוצרים קדושה, לוקחים בהמה ואותה עצמה עושים קרבן לה'.
"ויקרא אל משה", פרשת הקרבנות, לא באה רק כהמשך ל"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן", אלא היא באה בעיקר כהמשך תוכני זהה לפסוקים שלאחר מכן, לפסוקים של "ובהעלות הענן", לפסוק של "בכל מסעיהם".
המטרה היא, לעשות דירה לבורא דווקא במקום החושך. תכלית המטרה היא "בהעלות הענן", לצאת אל מקום שהוא לא "משכן" מצידו של הקב"ה, לצאת למסע אל המדבר ושם לעשות דירה לבורא. המטרה היא בהקרבת קרבנות גשמיים, לקחת בהמה גשמית ואותה להעלות לקדושה.
לכן דווקא פסוקים אלו מסיימים את חומש שמות, והם אלו המהווים הקדמה לחומש ויקרא.
•
ההוראה אלינו היא, שמבלי הבט על חושך הגלות, למרות החושך הפנימי האישי בו נמצא כל אחד מאיתנו, עלינו לדעת שתפקידנו הוא לבצע את שליחותו של הקב"ה דווקא "בכל מסעיהם", בכל מסע, בכל מקום, ובכל מצב בו לא נהיה. דווקא במקום החשוך הזה – מוטל עלינו לעשות שם דירה.
עלינו לדעת שגם המסע, גם המציאות של "בהעלות הענן", קשורים עם "ענן ה'". כל מקום בו אנו נמצאים - אנו נמצאים שם בשליחותו של הקב"ה, ותפקידנו הוא לעשות לו גם שם, באותו מצב או מקום של "תחתונים", דירה להקב"ה. גם ה"מסע" הוא לפי הרצון העליון.
וכאשר נעשה לו יתברך דירה בתוך החושך הזה, כאשר למרות העובדה שאיננו רואים אור רוחני, למרות שאנו בזמן ומצב של "בהעלות הענן", אנחנו ממשיכים במילוי תפקידנו - אזי נזכה בקרוב ממש ל"ובהעלות הענן" החיובי, נזכה לגילוי אלוקי נעלה, להשראה אלוקית שהינה "מעל ומעבר" לענן, השראה אלוקית שהינה נעלית הרבה יותר מאשר הגילוי האלוקי של "ויכס הענן את אוהל מועד" –
ונזכה להגיע בקרוב ממש אל החניה הקרובה בסופו של המסע, להיות "ישראל וקוב"ה כולא חד", להתאחד עם הקב"ה עצמו, בביאת משיח צדקנו.