הרב יוחנן בוטמן
למרות שכבר עסקנו באריכות אודות תוכנית המשכן על כל כליו בפרשיות 'תרומה' ו'תצווה', קוראים אנו שוב בפרוטרוט את תיאור הקמתו בפרשיות 'ויקהל' ו'פקודי'.
נשאלת השאלה:
הרי כל מילה שנכתבה בתורה מדודה ומדוייקת להפליא, לכן הלכות רבות מובאות ב'תורה שבכתב' בקיצור ופוענחו רק ב'תורה שבעל פה', אם כן מהי הסיבה לכפול ולהאריך במקום שאפשר לקצר, במשפט אחד מסכם?
וההסבר:
המשכן עליו מסופר בפרשיות קודמות היה משכן רוחני שהראה ה' למשה בהר סיני, כדוגמת המנורה שהיתה של אש וכדומה, לעומת זאת בפרשיות'ויקהל פקודי', מדובר על משכן גשמי שנבנה מהתרומות שהביאו.
כאן הסיפור כבר שונה לגמרי!
חדוות הנתינה וההקמה שאיחדה בין שכבות העם במימוש המטרה הא-לוקית היא זו שהגשימה בפועל את המשאלה הגדולה: "וכבוד ה' מלא את המשכן".
לעיתים שקועים אנו בתיאוריה של מעשים טובים, או בערכה של מצווה המחברת בין א-לוקים לאדם, ככל שהלימוד והעיסוק בזה חשוב ונעלה לכשעצמו, הרי הקיום המעשי התכליתי מועיל וחביב הרבה יותר.
כשם ששום עזרה וירטואלית לא תשביע את רעבון העני הזקוק למזון פיזי, כך רק ע"י קיום אקטיבי של כל מצווה, מלבד זאת שהוא מכרית כל גורם שלילי, כדוגמת הנחש שבסיפור, הרי הוא זה שבזכותו זוכים לברכתו של משה: "ויהי נועם ה' א-לוקינו – יהי רצון שתשרה הברכה במעשי ידיכם".
המעשה הוא העיקר.