תרומת הקודש - הסוד של 'דמי מעמד'

תרומת קודש

לפני שקיבל עליו את נשיאות חסידות חב"ד, היה הרבי הריי"צ עשיר בעל אמצעים. הוא בעצמו סיפר שכשאביו, הרבי הרש"ב, היה זקוק לכסף, ידע שמגירת השולחן שלו פתוחה לפניו ובשעת הצורך היה ניגש ונוטל משם את הדרוש לו. אולם לאחרי שקיבל עליו את הנהגת החסידות הדברים השתנו, והמצב הכלכלי בבית הרבי היה תלוי בתרומות ונדבות של אחרים.

ומה טעם נזקק הוא לכספים של אחרים? כך סיפר הרבי הריי"צ: הרבי המהר"ש היה עשיר גדול. גם אחרי שנעשה מנהיג תנועת ליובאוויטש הוא המשיך, מסיבותיו שלו, לעסוק במסחר. הוא היה משקיע בבורסה שבעיר הבירה פטרבורג, בעזרת שליחת מברקים, "טלגרמות", מליובאוויטש לבאי כוחו בפטרבורג. במברקים הרבי היה מורה לשלוחיו אלו מניות לקנות ואלו למכור.

באותם זמנים שטרום עידן הטכנולוגיה המפותחת, לא יכלו המשקיעים להתעדכן בתדירות גבוהה על מצב המסחר בבורסה כדי להחליט על קנייה ומכירה של מניות... אפילו עיתונים בקושי הגיעו לעיירה ליובאוויטש המרוחקת, וכשסוף כל סוף הגיעו עיתונים – הם כבר היו עיתונים ישנים ולא רלוונטיים...

למרות כל זאת, היה הרבי שולח הוראות מדויקות ומפורטות לפטרבורג בקשר לניהול המסחר. הרבי דרש שיפעלו בדיוק בהתאם להנחיותיו. פעם עשה בא כוחו של הרבי פעולה כלשהי על דעת עצמו ובכך גרם להפסד, והלה נאלץ לשלם זאת מכיסו. מאידך, כשהשליח שינה והתוצאה הייתה רווחית, הודיע לו הרבי המהר"ש כי כסף זה איננו שייך לו ולעסקיו ואין לו כוונה לגעת בו.

במשך כל ימי נשיאותו, ואף קודם לכן, היה, אפוא, הרבי המהר"ש עשיר גדול, בעל רכוש רב. עשירותו ניכרה היטב באורחותיו ודרכיו והורגשה היטב גם לאחר הסתלקותו.

ובכל זאת אמר הרבי המהר"ש: "אותן חמישים פרוטות שנותן המלמד העני המתגורר בעיירה מרוחקת עבור דמי "מעמד[1]", וביכולתו לתת רק סכום פעוט לשם כך – הרי זה יקר וחביב לפניי ביותר".

מכאן ניתן ללמוד כי החביבות שחיבב הרבי את דמי ה"מעמד" שנתנו החסידים לא הייתה מצד הסיוע הכספי שהגיש הנותן, אלא עניין רוחני יש כאן – כל כוחותיו של המלך באים לו על ידי שריו ועבדיו וכל עמו! דווקא העובדה שצרכי המלך מסופקים לו על ידי העם היא היא שמביאה אותו לרוממות הגבוהה, מידת המלוכה. נתינת הממון של החסידים לנשיאם היא כעין ה"כלי" באמצעותו מתעלים הנותנים למדריגה גבוהה ביותר.

תורת מנחם, חלק טז, עמ' 60 ----[1] מעמד – תשלום אותו מעבירים החסידים לידי הרבי, והוא משמש להוצאות ביתו וצרכיו האישיים של הרבי ומשפחתו.