קהלת רבה (וילנא) פרשה ט, וראה גם רות רבה (לרנר) פרשה ג - יש להעתיק הפירוש מעץ יוסף וכו'.
אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה אמר ליה אנא טב ממשה רבך, אמר ליה למה דאנא חי והוא מת וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, אמר ליה יכיל את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומן, א"ל אין, לעידן רמשא דיומא קמו סלקו תרוייהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק, א"ל מה כן, אמר איפרכא ביש ועאל אסיא ובקר יתיה ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי, אמר ליה תיפח רוחיה עד דאת בחיים בטלה גזרתך ומשה רבינו בשעה שנגזר עלינו (שמות ל"ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי ועדיין לא נתבטלה גזירתו מכמה שנים עד השתא אמרת את כן דאנא טב מיניה.
עיבוד
הגמרא מספרת סיפור מרתק, על אותו תנא, על ר' יהושע שבא אליו אדריאנוס הקיסר ואומר לו אני חשוב יותר ממשה רבכם. שואל אותו למה? אומר לו כי כתוב בקוהלת "כי הכלב החי טוב מן האריה המת" גם אם אני כלב, אני חי והוא מת. אומר לו ר' יהושע, אתה חשוב יותר? נעשה תרגיל, תפקוד על כל בני מדינתך, שיחיו בחושך יום אחד. והוא פוקד, ואז לוקח אותו ר' יהושע לטיול במדרגות למעלה למעלה, והם מגיעים ומסתכלים ורואים ממרחק נר אחד ועוד נר אחד, ועוד אור. אז הוא מסביר לו פה זה חולה, ופה זה לא חולה ופה זה פה, ופה אולי.. הוא אומר לו בוא איתי בשבת. ונסתכל. זה המת, שסיפרת עליו, אמר לנו לפני אלפיים שנה "לא תבערו אש" ותראה איך מפחדים ממנו. אז מי חי ומי מת?