"ואת אחיו לא הכיר"
סיפר הרבי הריי"צ: מעשה בשני אחים, אחד חסיד והשני מתנגד. החסיד היה חסר כל, והמתנגד עשיר.
חלפו שנים, ובתו של החסיד באה בקשרי שידוכין. החסיד האביון לא יכול היה לעמוד בהוצאות החתונה, ולכן נסע אל אחיו הגביר, כדי לבקש את עזרתו.
כשראה העשיר את אחיו, נפל על צווארו, נישקו בשמחה, והחל לספר על עושרו הרב ועל דירתו הנאה.
"איני מבין איך יכול אדם לחיות בפיזור נפש שכזה", קרא החסיד, והוסיף: "אני זקוק לחמישים רובל להכנסת כלה. אם תרצה, תן לי את הכסף, ואשוב אל ביתי. אם אינך רוצה לעזור לי, ישלח לי ה' את עזרתו ממקום אחר".
הפציר האח העשיר באחיו שילון בביתו. למחרת, שוב החל לתאר את עושרו הרב.
כשסיים להתפאר השיב לו החסיד בחריפות: "ישנה חיה אחת, שעתידה להיטהר בעתיד, וכעת היא שוכבת ברפש עד צווארה, ומתמוגגת שם מרוב נחת...".
סיפורי חסידים, עמ' 537