"ולא ידע איש את קבורתו"
במהלך אחת מנסיעותיו של הבעל שם טוב עם חתנו, רבי יחיאל, החליטו השניים לעצור על שפת הים, סמוך לעיר אודסה, ולטבול במים. הים היה סוער, ובעת הטבילה אירע אסון. ר' יחיאל נקלע למערבולת וטבע.
הבעל שם טוב לא יכול היה לעזוב את הגופה, ועל כן ביקש מעגלונו הגוי לנסוע לאודסה הסמוכה ולהזמין יהודי שיסייע בקבורת הנפטר.
כשהגיע היהודי, ביקש ממנו הבעל שם טוב להתעסק בקבורה, אך הזהירו לא לגלות לאיש את מקום הקבר. "כל מי שיתפלל במקום זה יזכה לישועה מיידית, אבל אני גוזר עליך שלא תגלה לאיש היכן המקום".
היהודי ביקש מהבעל שם טוב רשות לצרף אליו את בנו יחידו, כדי שיעזור לו בקבורת הנפטר. "תוכל לצרפו, אך גם הוא מוכרח לשמור סוד", פסק הבעל שם טוב.
האב והבן כרו קבר וטמנו את הגוף הקדוש בתוך העפר. לאחר שסיימו את מלאכתם, שבו לעירם.
חיש פשטה השמועה אודות מותו של חתן הבעל שם טוב, וההוראה המוזרה לא לגלות לאיש את מקום קבורתו.
חלפו שנים. באחד הימים נגזרה גזירה קשה על אחת הקהילות היהודיות בסביבה, ונציגי הקהילה נשלחו אל רבי ישראל מרוז'ין כדי לבקש את ברכתו. השליחים שהו אצל הרבי במהלך השבת, ותכננו לגשת אליו במוצאי שבת ולספר על צרתם.
בעת אחת הסעודות סיפר רבי ישראל על פטירתו וקבורתו של ר' יחיאל, חתנו של הבעל שם טוב. 'אולי חי עדיין הבן שסייע לאביו לקבור את חתן הבעל שם טוב', הרהרו השליחים, והחליטו לנסוע לאודסה ולנסות לאתרו. הם יצאו לדרך, מבלי ליטול את ברכתו של הצדיק מרוז'ין.
בבואם לאודסה נודע להם שהבן אכן חי. הם הגיעו אל ביתו והפצירו בו לגלות להם את מקום הקבורה של רבי יחיאל. "סכנה איומה מרחפת מעל קהילתנו. נעניק לך זהב וכסף לרוב, רק גלה לנו את מקום הקבר, כדי שנוכל להתפלל שם ולהיוושע".
האיש היה עני ואביון, ברם ברק המטבעות לא סינוור את עיניו. "לא אפר את נדרי", קרא בנחישות.
"אם אינך יכול להראות לנו את המקום, ניסע לשם כשעינינו קשורות במטפחות. רק תאמר לנו היכן לעצור ולהתפלל", התחננו השליחים, ושבו והבטיחו סכום כסף גדול. האיש התלבט מעט ולבסוף הסכים.
השליחים שכרו עגלה, ותכננו לצאת לדרך למחרת.
בלילה ראה הבן את אביו בחלום, והוא מזהיר אותו: "בגלל הסכמתך להפר את נדרך, נגזר עליך כי מחר תמות", אמר האב.
למחרת, בטרם הספיקו לצאת לדרך, השיב הבן את נשמתו לבוראה.
השלוחים הנסערים שבו אל רבי ישראל מרוז'ין, וסיפרו לו אודות ההתרחשויות המבהילות.
הצדיק ברכם כי קהילתם תיוושע למרות הכל, וברכתו התקיימה.
שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 15