למדן אמיתי
בית מדרשו של המגיד ממזריטש.
שני עוקרי הרים לומדים הלכה. אחד מפסקיו של הרמב"ם, הנשר הגדול, נראה מוקשה בעיניהם, והם מנסים לתרץ את העניין. צוללים לעומק, מעלים סברות וסותרים אותן. ההתלהבות גוברת מרגע לרגע.
"לדעתי, אפשר לתרץ את דברי הרמב"ם באפן זה", מציע ר' לוי יצחק מברדיטשב. "ואני חושב שאפשר להסביר את העניין אחרת", טוען ר' שניאור זלמן, אדמו"ר הזקן.
לפתע, מתערב בשיחתם של הגאונים אברך צעיר, ר' זושא שמו. "במה דנים הינכם בלהט כה רב?", מתעניין. תלמידי החכמים מחייכים במבוכה. ר' זושא אמנם מפורסם ביראת השמים שלו, אולם למדנות לא היתה מעולם הצד החזק שלו. האם יצליח להבין את העניין המוקשה?
לבסוף, לאחר שהפציר בהם, ניאותו לשתפו בנושא הדיון. אך שמע ר' זושא את הקושיות שהקשו רעיו על דברי הרמב"ם, פרץ בבכי, ופרש אל פינה מרוחקת. ישב בפינתו והתייפח מרות: "זושא אינו יודע כיצד לפרש את דברי הרמב"ם בהלכה פלונית...", ומתוך בכי נרדם. בחלומו התגלה אליו הרמב"ם, והסביר לו את ההלכה.
כשניעור משנתו, מיהר לשתף את רעיו, ר' לוי יצחק ואדמו"ר הזקן, בחידוש שהתגלה לו בחלומו.
לימים, סיפר אדמו"ר הזקן סיפור זה והוסיף: "ר' זושא מאניפולי הוא למדן אמיתי. כאשר אומרים פירוש, איש אינו יודע האם פירוש זה מכוון אל האמת או לא. אולם, כשהרמב"ם בכבודו ובעצמו אומר את הפירוש, אין כל ספק כי הוא אמיתי בתכלית. לכן, ר' זושא, שקיבל תמיד תשובות מבעלי ההלכות עצמם, הוא למדן אמיתי!".
אוצר סיפורי חב"ד, חלק ה, עמ' 113