משחק מחבואים
פעם אחת, כאשר הלכו המגיד ממעזריטש ותלמידיו ברחוב, הגיע לאוזניהם קול בכי קורע לב. הביטו סביבם, וגילו ילדה קטנה, עומדת מאחורי קיר לבנים ובוכה בכי תמרורים.
"מה קרה לך? מדוע את בוכה?", שאל המגיד. "שיחקתי עם חברותיי ב"מחבואים". כולן מיהרו להסתתר, וגם אני התחבאתי מאחורי קיר. אני עומדת ומחכה כבר זמן רב, אך אף אחת לא באה לחפש אותי", סיפרה הילדה, מתייפחת, "חברותיי שכחו אותי".
נאנח המגיד, ואמר לתלמידיו בעצב: "סיפורה של הילדה משקף היטב את מאמר השכינה: "ואנוכי הסתר אסתיר פני". הקב"ה מתחבא ומסתתר מאיתנו, אך אף אחד לא טורח לחפש אותו...".
רשימות דברים, חלק ג, עמ' רפו