וכי אני מבין?
סיפר הרבי בהתוועדות: מקובל בקהילות ישראל לערוך סיומי מסכתות בערבי פסחים וסעודות מצוה, ובכך לפטור את הבכורות מחובת התענית.
מעשה בבכור שהמתין להשתתפות בסיום מסכת בערב פסח. בטרם התחיל המסיים לסיים, הבחין הלה באדם האוחז בזרועותיו פעוט בן שנה.
"מה לתינוק זה בבית הכנסת, בשעת בוקר כה מוקדמת? מדוע אינו שוהה עם אימו?", תמה היהודי. "בני הוא בכור, ולקחתי אותו לשמוע סיום לפני הארוחה", השיב אבי הפעוט.
"וכי הילד מבין את המסכת שאותה מסיימים?", התפלא היהודי. "וכי אני עצמי מבין?", השיב האב. "אם אני לא מבין, ובכל זאת באתי לשמוע את הסיום, הרי שגם בני הבכור, בן השנה, יוכל לשמוע את הסיום".
הסיפור מלמדנו שחובת לימוד התורה מוטלת על כל יהודי, בכל מקום, בכל גיל ובכל מצב. אבי התינוק לא העלה על דעתו לא להשתתף בסיום מפני שאינו מבין, אלא הגיע, יחד עם בנו. נוכל ללמוד ממנו רבות...
שיחות קודש, תשל"ב, חלק א, עמ' 533