כלה יבמה - רוח הקודש של אדמו"ר הזקן

כלה יבמה

יהודי כפרי, שהתגורר סמוך למזריטש, עמד להשיא את בנו. הוא ביקש מרבי שניאור זלמן, תלמידו של המגיד, לסדר את הקידושין, והרב הצעיר נעתר לבקשה.

בעוד נערכות ההכנות האחרונות לשמחה הקרבה, התיישבו הרב, החתן ואביו, וקרובי הכלה סביב שולחן. הרב טבל את קולמוסו בדיו, והחל להשלים את שטר הכתובה.

תחילה רשם תאריך. לאחר מכן את שם החתן. כאשר התחיל לרשום את שם הכלה, כפי שהוכתב על ידי אבי החתן, קפאה ידו. "שם הכלה?", שב ושאל.

האב חזר על השם, ברם הרב לא המשיך בכתיבה. עיניו הקדושות סקרו את פני היושבים. לאחר מכן עיין ארוכות בכתובה. לבסוף נאנח בכבדות.

הרב ישב שקוע בשרעפיו, בעוד בני המשפחה ממתינים במתח לסיום כתיבתה של הכתובה.

כעבור דקות מספר הניח את הקולמוס מידו, ופנה אל בני המשפחה: "כאשר מתקיימת חתונה, נוהגים להזמין קרובים וידידים, וגם אנשי מעשה שיוסיפו לשמחה נופך של יראת שמים. בנוסף, באים אנשים שתפקידם להגיש לשולחנות ולשרת את הקהל, וכליזמרים שמשמחים את הזוג הצעיר ואת האורחים. אפשר גם להזמין חזן, שינעים את האירוע בשירתו העריבה. אולם, אימרו נא לי, לשם מה מזמינים לחתונה רב, ועוד משלמים לו על כך?".

בני המשפחה הביטו ברב הצעיר בתמיהה, תוהים למה ירמזו דבריו.

כאשר איש לא פצה את פיו על מנת להשיב על השאלה, התלהטו פניו של רבי שניאור זלמן: "המוזמנים באים מפני שהוזמנו, המלצרים - כדי לשרת את המוזמנים, החזן והתזמורת - כדי לשמח. והרב, הרב בא כדי לברר את זהותם של החתן והכלה, ועל ידי כך להבטיח שהחתונה תהיה על פי ההלכה!".

בני המשפחה נלחצו. "למה מתכוון כבודו?", שאלו בחשש.

"קיראו לכלה, ונשאל אותה על זהותה ומעשיה!", השיב הרב הצעיר.

בפיק ברכיים ניצבה הכלה לפני הרב.

"האם אלו נישואייך הראשונים, או, שמא, כבר היית נשואה בעבר?", חקר הרב.

"אני אלמנה, כבוד הרב", השיבה הכלה בקול רועד. "זמן קצר לאחר נישואיי נפטר בעלי".

"האם נולדו לך ילדים מאישך הראשון?".

הכלה נענעה בראשה לשלילה.

"האם היו לבעלך אחים?", המשיך לחקור הרב.

"היה לבעלי אח, אשר עזב לפני שנים את ביתו, ומאז אבדו עקבותיו. אחים נוספים לא היו לו", סיפרה הכלה הכפרית בתמימות.

החתן ואביו החווירו. היושבים סביב השולחן החליפו מבטים נבוכים. רק הכלה האומללה לא הבינה את משמעות דבריה. מעולם לא שמעה על דיני ייבום וחליצה...

החתונה בוטלה, ושמו של הרב הצעיר שעיניו צופיות למרחוק התפרסם בכל יישובי הסביבה.

למען ידעו דורותיכם, עמ' 232