הרב נח סוליש, מתוך חיוך לשולחן השבת פרשת כי תשא תשע"ז
מוחמד וסעיד הם שני קבצנים. הם עובדים בלונדון בשני רחובות מקבילים.
מוחמד מצליח לקבץ בקושי, כל יום, שתים-שלוש ליש"ט. לעומתו סעיד מביא כל יום הביתה מזוודה מלאה שטרות של עשר ליש"ט. למוחמד יש זוג מכנסים עם חורים, לעומתו לסעיד יש מכונית מרצדס, קוטג' ארבע קומות בלי משכנתא, והרבה הרבה כסף.
יום אחד, מוחמד שואל את סעיד: "אני הרי עובד קשה כמוך, אז איך זה שאתה מצליח לקבץ כל כך הרבה נדבות, יותר ממני?
עונה סעיד למוחמד: "תראה לי מה כתוב בשלט שלך?"
מוחמד שולף מהתיק את השלט – 'אין לי עבודה, ויש לי אשה ושמונה ילדים לפרנס'.
"זה מה שכתוב לך?" מגחך סעיד, "מה הפלא שאתה כזה דלפון ומצליח לקבץ רק שתיים-שלש ליש"ט ליום?!".
"אז מה כתוב בשלט שלך?" שואל מוחמד.
סעיד מראה לו – "חסרים לי רק עוד עשר ליש"ט כדי לחזור לפקיסטאן" ...
קשרים
- צדקה: אדם יכול לתת סכומים עצומים לצדקה, אבל בצורה קרה ובלי התלהבות, מתוך חוסר ברירה. <כדי לשלוח את המהגר המטרידן בחזרה לפקיסטן למשל... לעומתו יכול לתת אדם אחר סכום קטן בהרבה, אבל בהתלהבות ובשמחה, באמת כדי לעזור לאותו נזקק. מסתבר שעבור הבורא ההתלהבות הזו שווה יותר מהמיליונים של השני. המאמץ הפנימי, הנתינה הנפשית, חשובה הרבה יותר מהסכום הכספי. (הרב נח סוליש)