לא בוכים על חלב שנשפך
הבעל שם טוב הקדוש התמסר למצות פדיון שבויים. כאשר היה שומע כי חוכר יהודי הושלך עם בני ביתו לבור מפני שלא שילם את דמי השכירות לפריץ המחכיר, היה הצדיק סובב בעיירות ומקבץ נדבות כדי לפדות את האומללים.
פעם, בערב שבת קודש, הצליח הבעל שם טוב לקבץ סכום הדרוש לשחרורה של משפחה יהודית שנכלאה על ידי הפריץ המקומי. עד שתם המשא ומתן, והחוכר עם בני ביתו עלו מן הבור, קרבה החמה אל האופק.
"לא תספיקו לשוב לביתכם לפני כניסת השבת, לכן שבתו בביתי, השוכן לא הרחק מכאן", אמר הבעל שם טוב.
במהלך סעודת השבת פנה הצדיק לחוכר, וביקש כי יספר לו דבר אשר שמע לאחרונה. "שהיתי בכלא, מנותק מהעולם, ולא היתה לי דרך להתעדכן בנעשה", השיב החוכר בפליאה.
"אם כך, אולי תוכל לספר דבר מה שאירע במהלך חייך", המשיך לבקש הצדיק.
"אני לא מצליח להיזכר בשום דבר מיוחד שאירע בעבר, אך אוכל לספר על משהו מוזר שקרה לי בכלא", אמר החוכר, והתחיל את סיפורו: כאשר ישבנו בבור העמוק, היו מגיעים לאוזניי קולות בכי רמים. בערב שבת הפסיק הבכי, ואת מקומו מילאו קולות צחוק והוללות. תמיד תהיתי מי הם הלצים שבוכים מרות ואחר כך צוחקים בפראות.
בשבוע האחרון היו קולות הבכי רמים במיוחד, ובערב שבת שמעתי קולות צחוק פרועים מתמיד.
ידעתי כי אני עומד לעוזב את המקום, לכן אזרתי עוז, ניגשתי אל הקיר ושאלתי: "מי אתם? ומה פשר הבכיות והצחוק הפרוע?".
רק סיימתי לשטוח את שאלתי, ומיד שמעתי קול עמום: "רוחות רעות אנחנו. ישנו צדיק אחד, המתענה משבת לשבת. אנו מצפים כי יירד מדרגתו, כדי לינוק ממנו חיות, אולם כל השבוע הוא רק מתעלה בקדושה ובטהרה, ולכן אנו בוכים. בערב שבת מכין לעצמו הצדיק כוס חלב, כדי לפתוח את תעניתו. כל פעם כאשר נשלח אחד מבני הבית להביא את הכוס, אנחנו דוחפים את ידו והחלב נשפך. הצדיק מתרגז ומכוח כעסו אנו מקבלים את חיותנו. זו הסיבה לשמחה הגדולה שלנו.
"בשבוע זה הבין הצדיק כי הכעס אינו אלא מעשה שטן. הוא החליט כי בערב שבת הקרוב ינעל את החלב בתיבה, וישמור אצלו את המפתח, כדי שאף אחד לא ישפוך את החלב. כאשר נודע לנו על תוכניתו בכינו בכי מר מתמיד, כי חששנו שלא נקבל עוד חיות. אולם, למרבה השמחה, הצלחנו גם הפעם להערים עליו. אחד מאיתנו דפק על חלון ביתו וצעק כי הביא עצים. אשתו של הצדיק לקחה מבעלה מפתח כדי לפתוח את התיבה ולהוציא כסף, ומרוב חיפזון הפכה את כוס החלב ותכולתה נשפכה. הצדיק כעס פעם נוספת, ואנחנו שחקנו שחוק גדול".
כאשר סיים החוכר לספר את סיפורו, התעלף אחד התלמידים המסבים לשולחן. התברר, כי הוא היה הצדיק אשר התענה משבת לשבת, ורק בגלל כעסו נפל מדרגתו ואיפשר יניקה לכוחות הטומאה.
רשימות דברים, חלק א, עמ' יג