השוחט שביטל את "החיצונים"
פעם ישבו כמה מחסידי הרבי ה"צמח צדק" בחדר החיצוני שבבית רבם והתוועדו לאור נר. שוחחו בענייני חסידות וסיפרו סיפורי חסידים, כשלפתע יצא הרבי מחדרו ושאלם: "על איזה צדיק אתם משוחחים כעת?".
"על הרב הקדוש רבי מנחם מענדל מהורודוק[1]", השיבו החסידים.
"כשמדברים על רבי מנחם מענדל צריכים להדליק נרות רבים, מפני שהוא היה צדיק אמת ואור אמת".
החסידים הביאו נרות נוספים והבית התמלא באור. הרבי התיישב בין חסידיו, וכולם היטו את אוזנם לסיפור שמימי נורא ומופלא.
•
בהורודוק התגורר תלמיד חכם מופלג וחסיד, שעסק לפרנסתו במלאכת השחיטה והמילה.
"היזהר מאד", אמר לו רבו, רבי מנחם מענדל. "דע כי "החיצונים[2]" רודפים אחריך ומקווים להפילך ברשתם". השוחט לא שם את ליבו לאזהרת הצדיק. הרבי שב והזהירו פעם אחר פעם, אולם השוחט נותר שאנן.
באחד הימים הופיעה בפתח ביתו של השוחט מרכבה, ממנה יצא אדם בעל חזות יהודית ושאל: "האם כאן דר המוהל? בכפר הסמוך נולד ילד, ושלחו אותי להביא מוהל כדי להכניסו בבריתו של אברהם".
השוחט לקח את כלי מלאכתו ועלה למרכבה, מבלי לחשוד במאומה. רק כאשר נטו הסוסים מהדרך והחלו לדהור ביערות עבותים, הבין כי דבר מה אינו כשורה. לא לכפר הסמוך מובל הוא, כי אם ליעד בלתי ידוע. לבסוף, לאחר נסיעה ממושכת בדרכים עקלקלות, עצרה העגלה סמוך לבית בודד, הרחק מכל יישוב.
ליבו של השוחט לא ניבא לו טובות. לפתע צפה ועלתה בזיכרונו האזהרה של רבו, והוא הבין כי נפל ברשת של כוחות הטומאה והחושך...
השוחט הוכנס לבית, והובל אל חדרה של היולדת, שאחזה בזרועותיה את העולל הרך.
המלווים יצאו מן החדר, כדי לאפשר למוהל לבדוק את הילד באין מפריע. היולדת הביטה ביהודי הניצב לפניה, ולפתע פרצה בבכי מר. בקול חרישי סיפרה כי נתפסה לפני מספר שנים על ידי "החיצונים" ואולצה לדור עם מנהיגם. כעת ילדה בן זכר, וביקשה למול אותו. "החיצונים" הסכימו לבקשתה.
"עליך לזכור כל הזמן היכן הינך נמצא. אם תצליח להתאפק ולא לטעום כאן מאומה, הרי שיש תקווה שתצליח לצאת מכאן בשלום. אולם, אם תטעם דבר מה, תיוותר כאן לנצח", הזהירה, מוחה את דמעותיה.
יושבי הבית חגגו כל הלילה. אלפי עגלות עצרו בחצר, והאורחים הביאו עימם מטעמים מדיפים ניחוחות מגרים. "התכבד", הניחו צלחות עמוסות כל טוב לפני השוחט, אולם הוא הניד בראשו בשלילה.
בבוקר התקיימה ברית המילה, ומיד אחריה נערכו השולחנות לסעודת מצוה מפוארת. השוחט הביט במעדני המלכים, בעוד בטנו מקרקרת ללא הפוגה. האנשים הפצירו בו ליטול ידיו לסעודה, בטענה שיש לו חלק חשוב במצוה, אולם הוא סירב באמתלאות שונות. לבסוף דרש כי ישיבוהו לביתו. למרבה שמחתו, בקשתו מולאה מיד. לאחר נסיעה בת שעות ספורות היה בביתו.
רועד כולו מיהר אל הרבי, לספר על חוויותיו המצמררות. אולם, להפתעתו, הגבאים סירבו להכניסו. "צא טמא!", קראו לעברו. כאשר תמה לפשר היחס המזלזל, הסבירו כי הם מקיימים את הוראת הצדיק.
השוחט הפעיל את כל קשריו בקרב נכבדי הקהילה, ולבסוף ניאות הרבי לקבלו.
"הזהרתי אותך פעמים רבות מספור ואתה התעלמת מדבריי", הוכיחו הרבי. "כל כך הצטערתי כשנודע לי כי אתה שוהה אצלם, והתפללתי רבות על נפשך שלא תרד שאולה. אולם, דע לך כי הסכנה טרם חלפה. "החיצונים" עדיין טומנים לך מלכודות, ומי יודע האם תצליח להימלט מידיהם. יש לי רק עצה אחת עבורך. אם יזמינו אותך אליהם פעם נוספת, אל תסרב. כאשר יביאו אותך לביתם, לך אל הגדול שבהם ואמור לו ללא מורא: "אין אתה כלום". כך תאמר גם לשאר "החיצונים". אם תצליח לבטל אותם בביטול גמור, יהיה זה תיקונך. צפויים לך ניסיונות גדולים. ברם, אל דאגה, יהיה לך כח לעמוד בכולם. אחרי שתבטלם, תיפטר מהם לנצח".
חלפה תקופה לא ארוכה, ובאחד הימים עצרה עגלה מוכרת ליד בית השוחט, ושליח "החיצונים" הזמינו לביקור במחנם. השוחט מיהר אל בית הרבי כדי ליטול את ברכתו, ולאחר מכן יצא לדרך.
מיד כאשר עצרה העגלה ו"החיצונים" יצאו לקראתו, הכריז ללא מורא: "אין אתם כלום!".
כולם פרצו בצחוק רועם, אולם הוא לא שת ליבו לתגובתם. "אתם לא כלום!", טען בהחלטיות.
"החיצונים" מסרו ל"ראש" שלהם כי היהודי האורח טוען בחוצפה שהם לא כלום. הראש הנדהם הזמין את כולם אל ביתו המפואר, וביקש מהאורח לחזור על דבריו. השוחט חש פיק ברכיים ליד כסאו הרם של "ראש החיצונים", אולם התאזר עוז ושב על דבריו: "אין אתה כלום! כולכם לא כלום!".
"ראש החיצונים" שרק שריקה רמה, ומיד הוציאו כל הנוכחים זיקי אש מפיהם. השוחט חש בחומה של האש הקרבה לעברו, מאיימת לשרפו חיים, אולם, למרות הפחד שב והכריז: "אין אתם כלום!".
"החיצונים" הפחידו את השוחט בכל דרך אפשרית, אולם הוא לא נשבר, והמשיך לבטל אותם בתוקף.
לשמחתו, הבחין כי עמידתו התקיפה פעולת את פעולתה. "החיצונים" עזבו אט אט את הבית, והוא עומד ומכריז בקול: "אתם אינכם כלום!".
"כיצד אתה מתחצף אליי כך?", קרא "ראש החיצונים" בזעם. "הרי אני יכול ברגע אחד להטילך לתחתיתה של תהום עמוקה, ממנה לא תצא לעולם!".
השיב השוחט באומץ: "דע לך שאני עומד נגדך ונגד חבורתך לא בכוחי שלי, כי אם בכוחו של מורי ורבי, רבי מנחם מענדל מהורודורק!".
כאשר שמע "ראש החיצונים" את תשובת השוחט, שלח את משרתיו אל חדר בו שמורים פנקסים עם שמות רבנים ומעשיהם. "אם רבך רשום אצלנו, אין לך תקווה. אולם, אם שמו לא מופיע בפנקסים, הרי שניאלץ להחזירך לביתך בשלום", אמר, והחל לדפדף בפנקסים.
"שמו של רבי מנחם מענדל מהורודוק אינו רשום באף אחד מהפנקסים!", קרא לבסוף באכזבה.
מיד השיבו את השוחט לביתו.
מיהר השוחט אל בית הצדיק, לספר את אשר אירע. הרבי קיבלו בסבר פנים יפות, ואמר לו בשמחה: "מעתה - אתה שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום!".
•
"ציוויתי להדליק הרבה נרות מפני שרבי מנחם מענדל היה צדיק אמת ואור אמת", סיים ה"צמח צדק".
סיפורי חסידים, עמ' 534 ----[1] מרבותיו של אדמו"ר הזקן וממנהיגי החסידות.
[2] כוחות הטומאה, חיצוניים לגבול הקדושה.