כוחה של תשובה
לרמב"ן היה תלמיד ושמו אבנר.
באחד הימים החליט אבנר לפרוק מעליו עול מלכות שמים. הידרדרותו הרוחנית המהירה הסתיימה בהמרת דת, רחמנא ליצלן. כישרונותיו סייעו לו להתפרסם בין הגויים, ההצלחה האירה לו פנים, וכעבור זמן לא רב מונה לשר חשוב.
המומר חפץ להראות לעין כל את שנאתו ליהדות ולמייצגיה. בעיצומו של היום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, שלח שליחים שיביאו אליו את מורו לשעבר. כשהגיע הרמב"ן אל ביתו המפואר של התלמיד פורק העול, לקח אבנר חזיר, הרגו, בישלו ואכלו, והכל לנגד עיניו הנדהמות של רבו.
כאב רב מילא את ליבו של הרמב"ן. הוא לא התאפק, ושאל בצער: "מה הביאך להמיר את דתך? כיצד ירדת לדיוטה התחתונה?".
"הכל בגלל הדרשה ששמעתי ממך!", התריס אבנר. "דרשה?", התפלא הרמב"ן. "כן. שמעתי ממך במו אוזניי רעיון מוזר ביותר. טענת שכל מה שקיים וקורה בעולם כלול בפרשת האזינו! שמעתי את הרעיון המגוחך ותמהתי, כיצד פרשה קטנה כל כך יכולה לכלול הכל? הגעתי למסקנה כי כשם שזו היא בדותה, כך כל דבריך יסודם בשקר, ולכן נטשתי את דרך התורה!".
"ואני עדיין אומר שבפרשת האזינו כלולים כל הדברים שבעולם", הפתיע הרמב"ן.
"אם כך הדבר, הראה לי את שמי בפרשה!", דרש אבנר. הרמב"ן נעמד בפינה, הסב פניו אל הקיר ונשא תפילה חרישית. ה' האיר את עיניו, חזר אל תלמידו הסורר ואמר: "עיין בפרשת האזינו, פרק ל"ב, פסוק כ"ו. קרא את האות השלישית של כל מילה בפסוק, לפי הסדר, ותגלה את שמך!".
אבנר קרא את הפסוק וחיוורון פשט על פניו: "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" – ר' אבנר...
"חטאתי, רבי! אתה הצדיק ואני הרשע. היש לי תקנה?", מרר בבכי. חרטה כנה מילאה את ליבו.
"עליך לעשות כפי שנאמר בפסוק: "אשביתה מאנוש זכרם" – העלם את זכרך מן הבריות, וזו תהיה תקנתך!".
הרמב"ן הלך לדרכו, ומיד אחריו יצא אבנר. עלה על ספינה ללא מלחים ומשוטים והפליג לאן שנשאה אותו הרוח. מאז לא שמעו עליו דבר.
•
כשסיפר הרבי את הסיפור, ציין פרט מעורר השתאות: עוד בטרם עשה אבנר תשובה, כשהוא ברשעותו האיומה, כבר מוזכר שמו בתורה בתוספת האות ר' – רבי.
מדוע זוכה יהודי מומר לכינוי של כבוד?! אלא שכאן מלמדת התורה את כוחה הגדול של התשובה. עוד בהיותו רשע, מרומז כי סופו לעשות תשובה, ומיד אחרי ששב בתשובה כבר נקרא רבי, למרות שרק לפני זמן קצר ביותר הוא נמצא בשפל המדרגה...
התוועדויות, תשמ"ב, חלק ד, עמ' 109