תמים תהיה
באחד הימים התעורר בליבו של ר' יהודה ליב, הידוע בשם "המוכיח מפולנאה", רצון ללמוד את שפת החיות והעופות. הוא החליט לנסוע אל רבו, הבעל שם טוב, ולבקש שיואיל ללמדו חכמה זו.
בביתו של הבעל שם טוב שהו אותה עת מבקרים רבים, והרבי לא הקדיש תשומת לב לתלמידו החביב, שהגיע זה עתה. המוכיח התפלא על יחסו של רבו, ברם, מפני רצונו העז ללמוד את שפת החיות, החליט להישאר, ולחכות לשעת כושר מתאימה לבקש את בקשתו.
סוף סוף הגיעה ההזדמנות המיוחלת. הבעל שם טוב הזמין את המוכיח להצטרף אליו לנסיעה. שמח המוכיח, וקיווה שבמהלך המסע ייאות רבו להטות אוזן לבקשתו.
כשהגיעו למלון דרכים, פנה הבעל שם טוב לנוח בחדרו, בעליית הגג. המוכיח המתין שרבו ייעור משנתו, ועלה בסולם אל העלייה. בהגיעו לשלב האחרון, הבחין בפני רבו, הבוערים כלפיד אש. נבהל מאד, וכמעט נפל מהסולם מרוב פחד.
"עמוד, אל תירא", גער בו הבעל שם טוב, "מה אתה מבקש?".
הפחד שיתק את המוכיח. הוא לא הצליח לפצות את פיו.
בצאתם מהמלון, הזמין הבעל שם טוב את תלמידו לשבת לידו במרכבה. כאשר התיישבו, פנה אליו הבעל שם טוב ואמר: "אני יודע שהגעת אלי כדי ללמוד את שיחת החיות והעופות. ובכן, בוא ואבאר לך את העניין".
המוכיח התרגש, הנה הגיע הרגע המיוחל שכה ציפה לו. הוא הקשיב בריכוז להסבר העמוק: "במרכבה העליונה, אותה ראה יחזקאל הנביא, יש ארבעה פרצופים – פני אדם, פני שור, פני אריה ופני נשר. מפני אדם – נמשכת החיות לאדם התחתון. מפני השור – לאחר השתלשלות דרך עילה ועלול וצמצומים רבים, מגיעה החיות לכל הבהמות של מטה. מפני האריה – נמשכת חיות לכל החיות של מטה, ומפני הנשר – נמשכת חיות לעופות של מטה. זהו סוד פרק שירה. כפי הדיבור במרכבה העליונה בכל בעל חיים, כך משתלשל למטה, בבהמות, חיות ועופות. זהו הכלל. ובפרטים מסתתרים סודות נוראים ונפלאים".
הבעל שם טוב גילה למוכיח את כל הסודות, עד שידע את החכמה על בוריה.
תוך כדי האזנה להסבר רבו, התחיל המוכיח, מבלי משים, להטות אוזן לשיחת העופות, הבהמות והחיות. להפתעתו, הוא הבין את שפתם! שמחה עצומה מילאה את ליבו. הנה, חלומו התגשם.
הבעל שם טוב סיים את הסברו העמוק, ושאל: "הבנת היטב את החכמה?".
"כן", השיב המוכיח.
הבעל שם טוב הרים את ידיו והעבירן על פניו של תלמידו. באותו רגע שכח המוכיח את כל הסודות אותם שמע מרבו. בזיכרונו נותרו רק מילות ההקדמה.
למראה מבוכתו, חייך הבעל שם טוב ואמר: "אילו היית צריך להבין את שפת החיות לצורך עבודת הבורא, מילא. הייתי מזדרז ללמדך חכמה זו. אבל היות שאינך זקוק לחכמה זו לצורך עבודת ה', לימדתי אותך רק כדי להרוות את צימאונך, ומיד אחרי הלימוד – שכחת הכל. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"".
סיפורי חסידים, עמ' 482