סודו של הסבל
הבעל שם טוב, באותם ימים צדיק נסתר, ניצב בשוק של בראדי, ודיבר באהבה עם היהודים הפשוטים שסביבו: "רחמנא ליבא בעי (= הקב"ה מבקש את הלב, את הכנות והפשטות). הוסיפו עוד פרק תהילים, עוד מעשה של אהבת ישראל".
דבריו, היוצאים מן הלב, פעלו על לבבות השומעים.
לפתע הבחין הבעל שם טוב בדמות כפופה, מתקרבת לעבר ההתקהלות. סבל, הנושא על גבו שק קמח כבד. חיוור וצנום, בגדיו קרועים, ואגלי זיעה ניגרים ממצחו. עיניו של הצדיק ראו לא רק את החומר העלוב, אלא גם את הרוח. עמוד אור זך ובהיר זרח מעל ראשו של הסבל. אור מיוחד, כמוהו לא ראה הבעל שם טוב מימיו.
"הירש'ל, שא משאך בשלום", קראו לעברו האנשים בנימת זלזול. "הירש'ל העז", הוסיפו בעוקצנות.
"תהיו בריאים", השיב לכולם הסבל. ברכתו היתה כנה, ללא שמץ של לעג או טינה.
דמותו של הסבל עוררה את סקרנותו של הצדיק. הוא החליט לתהות על קנקנו של האיש, בעל החזות הפשוטה, ולגלות מדוע שורה עליו אור כל כך נעלה.
"סתם יהודי פשוט, המתגורר בחורבה בקצה העיר", סיפרו האנשים בביטול. "התאלמן לפני כעשר שנים. שני בניו לומדים בישיבות בעיר, ואוכלים בבית קרובי אימם. הוא עצמו מתפרנס ברווח מעבודת הסבלות, ומקדיש את כל הכנסותיו לטיפול בארבע העיזים שלו. איש לא מבין מדוע כה מתאווה הוא לחלב עיזים".
ימים ארוכים עקב הבעל שם טוב אחרי הירש'ל, ולא גילה דבר. תפילותיו הרבות לא נענו בשמים, והמסתורין סביב דמותו של הסבל לא התפוגגו.
לבסוף, החליט הצדיק לקבל על עצמו שלושה ימי תענית. ביום השלישי, אחר תפילת מנחה, פגש את הירש'ל הסבל.
"רעב אני וחלוש. כוס חלב עיזים טרי יכולה להטיב עימי. האם אוכל לקנות אצלך מעט חלב?", שאל.
"אתן לך חלב בשמחה רבה, אך לא אקח ממך כל תמורה. גם אני יהודי, וחובתי להתחלק בפתי עם אחיי", השיב הסבל, והזמין את הבעל שם טוב להתלוות אליו.
לאחר הליכה ממושכת הגיעו אל סמטה מלאת רפש, בה ניצבו מבוישים בתים מטים ליפול, חסרי גגות וזגוגיות. באחת החורבות הללו התגורר הסבל.
אך נכנס בעל הבית, מיד רצו לקראתו ארבע עיזים, וליקקו בחיבה את ידיו ורגליו.
הירש'ל לקח כלי, וחלב לתוכו חלב עיזים חם ובריא.
"התכבד בבקשה", הושיט לבעל שם טוב כוס חלב טרי.
לאחר שהבעל שם טוב התפלל ערבית, החל בעל הבית לספר את סיפורו: "אשתי רחל לאה היתה צדקת אמיתית. כל ימיה עסקה במצות ביקור חולים עניים, ובעזרה ליולדות עניות. לפני עשר שנים נפטרה. באחד מימי האבל התגלתה אליי בחלום, וסיפרה: "תמיד סברתי כי אחרי שעולה הנשמה למעלה מצפים לה ייסורים איומים, כמו שאוהבים לתאר המגידים והמוכיחים. חיבוט הקבר, כף הקלע, ולבסוף גיהנום. להפתעתי, כאשר התייצבתי בבית דין של מעלה, פגשתי שם את כל החולים והיולדות להם עזרתי במהלך השנים. מיד לאחר מכן הוליכו אותי לגן עדן.
"דע לך, הירש'ל, כי בשמים מעריכים מאד מעשי צדקה וחסד. אתה יהודי פשוט, אינך יודע ללמוד תורה, אם כך, עסוק בגמילות חסדים. דאג לחולים עניים וליולדות חסרות כל, והשתדל שכל מעשיך יהיו בסתר".
"התרגשתי מאד מהחלום", המשיך הירש'ל את סיפורו, "ומיד קניתי עיזים. אני מאכיל אותן היטב, ואת חלבן אני מביא לחולים וליולדות. ברוך ה', החלב פועל כתרופת פלאים, והחולים מבריאים. כל משכורתי מוקדשת לטיפול בעיזים, ולכן אני חי בעוני ובדוחק.
"בלילה שעבר שוב ראיתי את אשתי בחלום. היא אמרה לי שאם אפגוש מחר אחרי מנחה איש עני, אשר יבקש דבר מה, עליי להזמינו הביתה, להשקותו חלב ולגלות את סודי, כי על ידי האיש הזה אזכה בישועה נצחית".
הירש'ל סיים את סיפורו, והבעל שם טוב התפעל מאד מתמימותו הטהורה.
במשך חודש שלם המשיך הבעל שם טוב לעקוב אחרי הנהגתו של הירש'ל הסבל. הוא ראה כי האיש אינו שם לב ללעג הסובבים אותו, ומתמסר בכל כוחותיו לעבודת אהבת ישראל.
מנהלה של חבורת הצדיקים הנסתרים הורה לצרף את הירש'ל לחבורה, ואחד הצדיקים למד עם הסבל תורה במשך חמש שנים. מוחו נפתח, והוא נעשה גדול בתורה.
על פי הוראה מן השמים עזב את בראדי והתיישב בעיר אניפולי. במשך שלושים ושלוש שנה ריפא חולים על ידי תפילות וסגולות, ולאחר מכן יצא לגלות.
הירש'ל נפטר בעת גלותו, בעיר אסטראפאליע. יום קר וגשום היה אותו יום, ואך בודדים השתתפו בלווייתו של הקשיש האלמוני.
בעוד הצדיקים יוצאים לקראת הנשמה הטהורה העולה השמימה, התעורר קטרוג בבית דין של מעלה - כיצד זה לא חלקו אנשי אסטראפאליע את הכבוד הראוי לצדיק הנסתר? מדוע ערכו לו לוויה עלובה כל כך?
הצדיקים ניסו לבטל את הקטרוג, אך ללא הועיל. כבר עמדה להיגזר גזירה איומה, כשלפתע הופיעה נשמת רחל לאה הצדקת, אשתו של הירש'ל, מלווה בפמליא של אלפי נשמות ומלאכים, וטענה בלהט: "אנשי אסטראפאליע לא יכולים היו לדעת דבר על זהות הישיש, הנראה כמקבץ נדבות. אדרבה, הם נהגו בו באהבת ישראל גדולה, כאשר פירנסו אותו מבלי לדעת על גדולתו בתורה. הם דאגו לצרכיו רק בגלל היותו יהודי. ואם, חס ושלום, יענישו את אנשי העיר, יהיה בכך עונש לנשמת בעלי הצדיק, כי הוא גרם לזאת".
דברי הסנגוריה של הצדקת התקבלו במרום, והקטרוג התבטל.
ספר המאמרים, תש"ט, עמ' 90